עיט ספרדי (Aquila adalberti) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמו כל העיטים הגדולים הוא משמיע מעט קולות הרחק מהקן, ומי שצופה בו דואה בדרך כלל לא ישמע דבר. בטריטוריה, ובעיקר מינואר עד מרץ, הוא משמיע נביחה יבשה וחוזרת, gwak-gwak-gwak, נמוכה וצרודה יותר מקריאת העיט הזהוב, ולעתים kra-kra אנפפי כשבני הזוג רודפים זה אחר זה. הגוזלים מבקשים מזון מהקן ביוני וביולי בשריקה צורמת ומונוטונית, והקול הזה מסגיר משטח קן הרבה לפני שהוא נראה.

האזנה: קריאהXC973531

הקלטה: João Tomás — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול וכבד, עם כנפיים ארוכות, רחבות וכמעט מקבילות-שוליים המוחזקות שטוחות לחלוטין בדאייה, לעולם לא בצורת V, ורחבות ליד הגוף כמו באמצען. הראש והצוואר בולטים הרחק קדימה, והזנב קצר, ישר-קצה וקצר מרוחב הכנף. שש האברות הראשוניות החיצוניות מפוצלות עמוקות ויוצרות כף ארוכה; אין לסמוך על מספר האצבעות המדויק, שכן נשירה ובלאי משנים אותו, אלא על הצללית. הבוגר חום-שחרחר כהה מאוד, עם כיפה ועורף בצבע לבן-שמנת בהיר המנוגדים בחדות, ובעיקר עם פס לבן נקי לאורך השוליים הקדמיים של הכנף הפנימית, מנוצות הכתף ועד כיפוף הכנף: כתם כתף רציף זה, הנראה ממרחק רב בישיבה ובתעופה, אינו מופיע אצל אף עיט אחר. הזנב אפור עם פס קצה שחור רחב, והדונג ובסיס המקור צהובים. ציפורים בשנתן הראשונה חומות-אדמדמות אחידות ללא פסים, עם אברות תעופה כהות, פס בהיר לרוחב השת וניגוד חד בין הגוף הבהיר לכנף הכהה.

מינים דומים

עיט זהוב (Golden Eagle) הוא הטעות הנפוצה ביותר: הוא דואה כשכנפיו בצורת V רדודה, כנפיו צרות בבסיסן, זנבו ארוך ומעוגל מעט בקצהו, ראשו בולט פחות ועורפו זהוב ולא כיפה לבנה-שמנת, ולעולם אין לו כתף לבנה; לצעיר שלו כתמים לבנים תחומים בחדות בבסיס האברות הראשוניות ובסיס זנב לבן עם פס קצה שחור רחב – סימנים החסרים אצל הצעיר הספרדי. עיט שמש (Eastern Imperial Eagle) אינו מגיע לחצי האי: אצלו הלבן בכתף מצטמצם לכמה כתמים נפרדים בנוצות הכתף, לעולם לא פס רציף עד כיפוף הכנף, העורף זהוב-אוכרה ולא שמנת, והצעיר בצבע אוכרה עם פסים כהים כבדים לאורך החזה והגב. לעיט הערבות (Steppe Eagle), נדיר מאוד כאן, אין לבן בכתף, קו פה צהוב נמשך מאחורי העין, ולצעיר פס לבן רחב ונקי לאורך מכסות הכנף. לעיטם לבן-הזנב (White-Tailed Eagle), מזדמן בצפון, כנפיים מלבניות רחבות עוד יותר וזנב קצר בצורת טריז. לגבי גילים: את הצעיר החום-אדמדם בשנתו הראשונה ואת הבוגר המלא אפשר לזהות בביטחון, אך בין השנה השנייה לחמישית הנוצה מתפרקת לפסיפס לא סדיר של קינמון וחום כהה, כתם הכתף מופיע בחלקים, ורבות מציפורים אלו ניתנות לשיוך רק לפי מבנה, פרופיל כנף שטוח ומיקום; נוצת הבוגר המלאה מושגת רק בגיל חמש או שש, לעתים מאוחר יותר.

בית גידול

חורש ים-תיכוני מפותח במישורים וברכסים נמוכים: דהסה של אלון ירוק-עד ואלון השעם, יער אלון ירוק-עד ובתה גבוהה של אלה, לוטם ורתמה, משולבים בשטחי עשב וקרחות לציד. גם יערות האורן במדרון הדרומי של הסיסטמה סנטרל, ובדוניאנה רכסי בתה לצד המריסמה. הוא זקוק לעצים גדולים לקן המשטח, לשטח פתוח רב ובעיקר לארנבונים: המין תלוי כמעט לחלוטין בארנבון הבר, וצפיפותו עוקבת מקרוב אחר אוכלוסיית הארנבונים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

אנדמי לחצי האי האיברי. מפקד 2022 מנה 841 זוגות מקננים, לעומת 536 ב-2017 ו-39 ב-1974. עיקר האוכלוסייה בקסטיליה-לה מנצ׳ה, המחזיקה כמעט מחצית הזוגות, ואחריה אנדלוסיה, קסטיליה ולאון, מדריד ואקסטרמדורה, ובשנים האחרונות אוכלסו מחדש מחוזות כמו גרנדה, קואנקה ופלנסיה. הצעירים משוטטים מעל עמק הגוודלקיביר, מישורי הדגנים וצפון-מערב אפריקה הרחוק לפני שהם מתיישבים לקנן ליד מקום בקיעתם.

יציב
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

סיירה דה אנדוחר, מונפרגואה, אזור קבניירוס או שולי דוניאנה, בין ינואר למרץ, באמצע הבוקר, כשזוגות מבצעים תעופות חיזור מעל הטריטוריה והצמחייה עדיין נמוכה. בחרו נקודת תצפית גבוהה מעל עמק דהסה כשהשמש מאחור ובדקו תחילה את העצים הבולטים והעמודים: הכתף הלבנה נראית טוב יותר על ציפור יושבת מאשר על ציפור עפה. דרך לה לנצ׳ה באנדוחר ונקודות התצפית על הטייטר במונפרגואה הם המקומות הבטוחים ביותר.

מצב שימור

פגיע ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע), עם אוכלוסייה קטנה התלויה בממשק מתמשך. עד 2011 הוא הוגדר כמין בסכנה, והתאוששותו נשענת על שלוש חזיתות: הפיכת עמודי חשמל מסוכנים לבטוחים, מאבק בהרעלה בלתי חוקית ושיקום אוכלוסיות הארנבונים. התחשמלות על עמודי מתח בינוני היא עדיין הגורם הלא-טבעי המוביל למוות, ואחריה פיתיונות מורעלים וירי; מחלות ארנבונים – מיקסומטוזיס ומחלת הדימום של הארנבונים – גורמות מעת לעת לקריסת הרבייה, והתפשטות תשתיות האנרגיה מקטעת את בית הגידול.

שם מדעי

Aquila adalberti | Brehm, 1861

Brehm תיאר את המין ב־1861 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Aquila הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Aquila בלטינית 'עיט', ייתכן שמ-aquilus 'כהה בצבעו'. adalberti מנציחה את הנסיך אדלברט מבוואריה (1828–1875). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ספרד.