קיווית להקנית (Vanellus gregarius) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל שקטה בלהקות מעורבות, וזה בדיוק מה שמקשה על החיפוש. בהמראה או באי-שקט היא משמיעה kretch או cherk צורם וקצר, יבש ושטוח יותר מה-pee-wit המתלונן של הקיווית המצויצת. באזורי הקינון זה הופך ל-rek-rek-rek-rek מהיר, צווחני ומתגלגל. קול יחיד שאינו מתאים לשאר להקת קיוויות מצדיק בדיקה.

האזנה: קריאהXC467003

הקלטה: Marie-Lan Taÿ Pamart — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטנה ודקה מעט מהקיווית המצויצת, ללא ציצית, עם רגליים שחורות ארוכות ומקור שחור קצר. בנוצה שאינה של קינון, שבה היא נראית כאן כמעט תמיד, הציפור חולית עד חומה-אפרפרה עם בטן לבנה-מלוכלכת וראש מסומן בבירור: כיפה כהה, פס עין כהה וביניהם פס גבה רחב בצבע שמנת הנפגש על המצח ושוב על העורף. לפרטים בנוצת קינון כיפה שחורה, פס גבה לבן נקי, לחיים בצבע אוכרה וכתם בטן שחור העובר מאחור לערמוני. בתעופה הכנף העליונה מתחלקת לשלושה אזורים: מכסות כנף חומות, אברות משניות לבנות בוהקות ואברות ראשוניות שחורות. האחורה והזנב לבנים עם פס קצה שחור. הצעירים דומים לבוגרים בנוצת חורף אך יש להם מלמעלה שוליים בהירים עם קווים כהים לפני הקצה וחזה מפוספס בכבדות.

מינים דומים

הקיווית המצויצת גדולה וכבדה יותר, מצויצת, רחבת-כנף ונראית שחורה-לבנה עם ברק ירוק, ואילו הקיווית הלהקנית חולית, ללא ציצית ועומדת גבוהה יותר. לחופזי הזהוב רגליים קצרות יותר, נקודות זהובות, פנים חלקות וכנף תחתונה לבנה אחידה ללא שחור באברות הראשוניות. המלכודת העיקרית היא הקיווית לבנת-הזנב: ראש חלק ללא סימנים, רגליים צהובות וזנב לבן כולו ללא פס קצה. במקרה של ספק התמקדו בדגם הראש וברגליים השחורות, והמתינו שהלהקה תמריא: הכנף התלת-גונית מכריעה.

בית גידול

באירופה כמעט תמיד בשטחי עשב יבשים ונמוכים ובשדות חשופים: שדות שלף, שדות חרושים, שדות תעופה, סוללות ים וביצות חוף מרועות, תמיד עם קיוויות מצויצות או חופזיים זהובים. בחצי האי האיברי להקות הקיוויות החורפות בלה מנצ'ה, באקסטרמדורה ובעמק הגוודלקיביר הן המקום ההגיוני לחפש אותה. באזורי הקינון היא זקוקה לערבה יבשה ונמוכה עם כתמים חשופים, בדרך כלל ליד יישובים ובכל מקום שבו בעלי חיים שומרים על צמחייה נמוכה; הרעייה הזו אינה מקרית למין אלא תנאי לקיומו.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת בערבה הקזחית ובערבות הכספיות הסמוכות. הנדידה עוברת דרך דרום-מזרח אנטוליה ומסופוטמיה לאזורי חורף בצפון-מזרח אפריקה, בלבנט, בחצי האי ערב ובצפון-מערב תת-היבשת ההודית, כשהריכוזים הסתוויים הגדולים ביותר הם בג'יילנפינאר באנטוליה ובטלימרג'ן במרכז אסיה. באיים הבריטיים המין הוא נודד תועה שנתי או כמעט שנתי במספרים קטנים מאוד, ורוב התיעודים בין סוף אוגוסט לנובמבר, עם מעט פרטים באביב; אותו דפוס חל ביבשת, ופרטים השוהים זמן רב חורפים לעתים בתוך להקות קיוויות. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני התיעודים מגיעים לשיא ברור בספטמבר ובאוקטובר. בחצי האי האיברי היא נדירה, עם תיעודים מפוזרים במישורי הדגנים בפנים הארץ, במריסמות של הגוודלקיביר ובדלתת האברו, כמעט תמיד פרטים בודדים השוהים שבועות בתוך להקות קיוויות.

קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

מספטמבר עד נובמבר סרקו להקות גדולות של קיוויות מצויצות וחופזיים זהובים בשדות שלף ובשדות שנזרעו זה עתה בצפון-מערב אירופה, רצוי אחרי תקופה של רוחות מזרחיות; בחצי האי האיברי כדאי לבדוק את להקות הקיוויות הגדולות במישורי הדגנים ובדהסות המוצפות מנובמבר עד פברואר, מוקדם ביום כשהציפורים מתפזרות לאכול. חפשו ציפור חולית יותר, ללא ציצית ועומדת גבוה יותר על רגליה; דגם הראש נראה בבירור ברגע שהיא מרימה את ראשה. הישארו עם הלהקה עד שהיא ממריאה, משום ששדה האברות המשניות הלבן מול האברות הראשוניות השחורות הוא האישור המהיר ביותר ממרחק.

מצב שימור

בסכנת הכחדה חמורה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: בסכנת הכחדה חמורה). המספרים ירדו במהלך המאה העשרים לשבריר מרמתם הקודמת, והאוכלוסייה העולמית נמנית בעשרות אלפים לכל היותר. ספירות סתיו אחרונות של כמה אלפי פרטים בטלימרג'ן מרמזות שהמין פחות דליל משחששו זמן רב, אך שיעור הישרדות נמוך של בוגרים נותר הבעיה המרכזית. ציד לאורך נתיב הנדידה במזרח התיכון, קריסת הרעייה האקסטנסיבית בערבה וחרישת שטחי ערבה לגידול דגנים הם הלחצים הכבדים ביותר.

שם מדעי

Vanellus gregarius | (Pallas, 1771)

Pallas תיאר את המין ב־1771 בשם Charadrius gregarius; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Vanellus הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Vanellus בלטינית 'מניפה קטנה', צורת הקטנה של vannus 'מניפת זרייה'. gregarius בלטינית 'להקני', מ-grex, gregis 'להקה, עדר', על שם ההתקבצות מחוץ לעונת הקינון. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אזור הוולגה, רוסיה.