כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › כרוונים › כרוון סנגלי
כרוון סנגליכַּרְוָון סֶנֶגָלִי | Burhinus senegalensis
Senegalese griel | Senegal Thick-Knee | Alcaraván senegalés | Senegaltriel | Œdicnème du Sénégal
המין האחות של הכרוון המצוי, אך ציפור של מים ולא של ערבה יבשה. ביום הוא עומד ללא תנועה על שרטון חול או על אי סלעי בנילוס, בסביבה שבה הוא כמעט נבלע; רק עם שקיעת השמש הוא פותח במקהלת שריקות צווחנית ומואצת הנישאת לקילומטרים מעל המים.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
סדרת שריקות צלולה וחודרת הנפתחת בכמה צלילים נפרדים ואז מאיצה לרצף ארוך ואחיד, pi-pi-pi-pi-pi-pi, העולה תחילה ויורדת בסופה. חדה ומהירה בהרבה מה-coor-leee המיילל של הכרוון המצוי, וחסרה לחלוטין את הנימה המלנכולית, דמוית החרמשון, של קריאתו. ציפורים על שרטונות שונים עונות זו לזו, כך שהקול מוחזר הלוך ושוב לרוחב הנהר. היא מתחילה זמן קצר לפני השקיעה ונמשכת בפרצים לאורך הלילה; בעת אזעקה — kik-kik קצר וקשה.
הקלטה: He Wenjin/文进 — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
חום-חולי, עם הראש העגול, הצוואר העבה והעין הצהובה הבוהה של כרוון, אך קטן ומסודר יותר בכל. המקור ארוך, ישר ושחור ברובו, עם כתם צהוב רק בבסיס הלסת העליונה. אזור לבן רחב מקיף את העין, תחום מלמעלה ומלמטה בקווים כהים. על הכנף המקופלת משטח אפור אחיד, התחום מלמטה בקו שחור ומלמעלה בשוליים לבנים. הרגליים ירוקות-צהבהבות, עם המפרק התפוח שבזכותו קיבלה המשפחה את שמה האנגלי. בתעופה נראה בכנף העליונה פס לבן רחב אחד, והציפור נראית רחבת כנף ואיטית.
מינים דומים
רק הכרוון המצוי עולה לשיקול, ובעמק הנילוס ובדרום הלבנט השניים חופפים. שלושה דברים מכריעים. מקור: ארוך ושחור ברובו עם בסיס צהוב כאן, קצר יותר וצהוב ברובו עם קצה שחור אצל הכרוון המצוי. כנף: משטח אפור אחיד עם קו גבול שחור אחד כאן, ופס בולט שחור-לבן-שחור לרוחב המכסות הגדולות אצל הכרוון המצוי, ובתעופה כתם אברות לבן אחד מול שניים. גודל: ב-32–38 cm הכרוון הסנגלי קטן וצר בבירור מהכרוון המצוי, שאורכו 40–44. בית הגידול מכריע את רוב המקרים, משום שהכרוון הסנגלי נמצא לעתים רחוקות במרחק של יותר מזריקת אבן מהמים, ואילו הכרוון המצוי הוא ציפור של קרקע יבשה.
בית גידול
שרטונות חול, איי חצץ וסלע בנהרות גדולים, שולי אגמים ובריכות דגים, והקרקע הפתוחה והחשופה שמיד מאחוריהם. הוא ניזון בלילה מחרקים ומתולעים על קרקע חשופה ובשטחים חקלאיים, ומקנן בגומה על חול, חצץ או אבן. בעמק הנילוס הפך גם לציפור עירונית: גגות חצץ שטוחים בקהיר, בלוקסור ובאסואן משמשים אתרי קינון, והנהר במרחק הליכה.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
ציפור אפריקנית במוצאה, הנפוצה ברצועה רחבה ממערב אפריקה מזרחה עד צפון-מזרח אפריקה. בתחום המפה חשובה תת-המין inornatus, הנוכחת כל השנה ונפוצה לאורך כל עמק הנילוס מהדלתה עד אסואן. לאחרונה הופיע גם בדרום הלבנט, תחילה כפרטים בודדים ואחר כך כמתיישב בבריכות הדגים של מעיין צבי ומעגן מיכאל שבחוף הכרמל ובכפר רופין שבעמק בית שאן, שם מספר התצפיות עולה במהירות. צפונה יותר הוא נשאר נודד תועה.
- יציב
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
בעמק הנילוס הדבר קל: יש להפליג בפלוקה אל איי הסלע סביב אלפנטינה באסואן, או ללכת לאורך הטיילת של לוקסור בשעות אחר הצהריים המאוחרות. בדרום הלבנט הדבר קשה יותר. יש לסרוק את שולי בריכות הדגים במעיין צבי בשעתיים האחרונות של האור, כשהציפורים יוצאות מאתר הלינה אל הבוץ הפתוח. כדאי לסמוך על השמיעה, משום שהשריקות מתחילות לפני שהציפורים נראות, ולהשאיר את הפנס כבוי.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובתחום המפה הוא מתרחב ולא מצטמצם. בריכות דגים, תעלות השקיה וגגות שטוחים מתאימים לו, וההתיישבות בדרום הלבנט חדשה. הוא נפגע במקומות שבהם גדות נהרות מתועלות ומדופנות, שבהם סכרים וכריית חול מסלקים את השרטונות שהוא זקוק להם, ושבהם כלבים משוטטים ובעלי חיים רועים רומסים קינים. זו אחת הציפורים המעטות מאוד במדריך זה שתפוצתן בתחום המפה גדלה.
שם מדעי
Burhinus senegalensis | (Swainson, 1837)
Swainson תיאר את המין ב־1837 בשם OEdicnemus senegalensis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Burhinus הוגדר ב־1811 על ידי Illiger. Burhinus ביוונית, מ-bous 'שור' ו-rhis 'אף', על שם בסיס המקור הכבד והרחב. senegalensis בלטינית חדשה 'של סנגל', מקור חומר הטיפוס. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סנגל.