גיבתון לבן-גרון (Emberiza rustica) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השיר רך: סדרה קצרה של ארבעה או חמישה צלילים דמויי חליל בקו יורד – קרוב יותר לאדום-חזה או לסתרי מצוי מאשר לגיבתון, ושקט עבור ציפור של יער פתוח. הקריאה היא tsip או tsik קצר וקשה, חד יותר משל גיבתון הסוף וללא הגלישה כלפי מטה; בנדידה במערב אירופה, הקריאה הזו היא בדרך כלל הסימן היחיד לנוכחות הציפור.

האזנה: קריאהXC1174783

הקלטה: Lars Edenius — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

מעט גדול מגיבתון גמדי, עם כיפה מחודדת שאפשר להזקיף לציצית. לזכר בקיץ ראש שחור עם פס גבה לבן רחב וכתם לבן מאחורי מכסות האוזן, עורף חום-אדמדם ורצועת חזה חום-אדמדמה תחומה בחדות מעל בטן לבנה עם פסי צד חומים-אדמדמים. לנקבה ולציפורים בחורף אותו דגם, בחום במקום בשחור. נוסף על כך שני פסי כנף לבנים, שת חום-אדמדם, רגליים בצבע ורוד-בשר ומקור דו-גוני עם לסת תחתונה ורודה חיוורת.

מינים דומים

פסי הצד חומים-אדמדמים ולא שחורים – ההבחנה המהירה ביותר מכל גיבתון אחר על החוף בסתיו. לגיבתון הסוף שת חום-אפרפר, פסים שחורים ופס לסת כהה, ואין לו ציצית או כתם לבן מאחורי מכסות האוזן. גיבתון גמדי קטן יותר וקצר זנב יותר, עם לחי ערמונית, טבעת עין בצבע שמנת ופסים שחורים דקים. גיבתון צהוב צעיר גדול וארוך זנב יותר ושומר על צהוב בבטן. ציפור היושבת עם כיפה מזוקפת וחום-אדמדם בעורף, ברצועת החזה ובשת מכריעה את הזיהוי.

בית גידול

יער מחטניים לח עד ספוג מים: אשוחים עם כבול-ספגנום ושיחים ננסיים, חורשות אלמון וליבנה לאורך נחלים ובריכות יער, שולי ביצות כבול עם אורנים מפוזרים ושטחי כריתה ישנים בהתחדשות. זקוק לקרקע רטובה, לשכבת שיחים צפופה לקינון נמוך ולעמדות שיר בגובה האמצעי של העצים. בנדידה במערב אירופה מופיע בשיחי חוף, בשולי שדות עשבוניים ובגינות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

בתחום מדריך זה מקנן גיבתון לבן-הגרון במזרח פנוסקנדיה – מעוז הקינון העיקרי בהפרש ניכר – ובצפון סקנדינביה ובטייגה של צפון-מזרח אירופה, ומזרחה עמוק לתוך סיביר. כל האוכלוסייה חורפת במזרח אסיה ועוזבת בספטמבר ובאוקטובר. מה שמגיע למערב אירופה הם פרטים תועים: בצפון-מערב אירופה כמה ציפורים בשנה, בעיקר באיים הצפוניים – שטלנד, פייר איל – ובאיים ובכפים של הים הצפוני, מסוף ספטמבר ועד אוקטובר, ולעתים נדירות בהרבה באביב, במאי; הסך השנתי ירד יחד עם האוכלוסייה במעוז העיקרי. סביב הים התיכון הוא נדיר מאוד, והתצפיות המעטות הן מחוף קנטבריה ומהאיים האטלנטיים באוקטובר ובנובמבר.

קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

כדי למצוא אותו כנודד תועה, סרקו שיחי חולות ושולי שדות עשבוניים באוקטובר באיים ובכפים של הים הצפוני ובאיים הצפוניים, והקשיבו ל-tsik דמוי גיבתון, קשה יותר משל גיבתון הסוף. בכל גיבתון חום בדקו שני דברים: צבע פסי הצד וצורת הכיפה. כמקנן הוא נמצא במזרח פנוסקנדיה: לכו לאורך שולי יער ביצתי בזריחה ביוני וחפשו את המשפט הרך דמוי החליל, שאינו נישא רחוק ובדרך כלל בוקע מגובה אמצע של אשוח.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). זהו כבר סיווג לא שכיח לציפור של יער צפוני, והסיבה אינה באירופה אלא בנתיב הנדידה ובאזורי החריפה: גיבתון לבן-הגרון חולק את מקומות הלינה שלו בקני סוף ובשדות אורז במזרח אסיה עם גיבתון צווארון, ונלכד שם ברשתות ערפל לשם מזון. נוסף על כך אובדן יער מחטניים ותיק ולח בפנוסקנדיה בגלל כריתה וניקוז. במעוז שבמזרח פנוסקנדיה ירדה האוכלוסייה בכארבע חמישיות מאז שנות ה-80, וירידה זו הייתה חדה דיה כדי להוציא את המין מקטגוריית ללא חשש. אחרי גיבתון הצווארון, זהו הגיבתון שמצבו הגרוע ביותר במדריך זה.

שם מדעי

Emberiza rustica | Pallas, 1776

Pallas תיאר את המין ב־1776 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. rustica בלטינית 'כפרי, פשוט'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־טרנס-בייקל, סיביר.