יונת סלעים (Columba livia) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

המייה מתגלגלת וגונחת המהדהדת מקיר הסלע, oo-rooh-coo, עם הדגשה על ההברה השנייה, הדועכת לאט. נשמעת כל השנה, בעקביות הרבה ביותר מפברואר ועד יוני. בהמראה הכנפיים נוקשות זו בזו בקול רם, צליל המסב לעתים קרובות תשומת לב לפני הציפור עצמה.

האזנה: קריאת המיהXC539061

הקלטה: Marie-Lan Taÿ Pamart — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

יונה כחולה-אפורה עם שני פסי כנף שחורים וחדים, ברק ירוק וסגול בצידי הצוואר, פס זנב כהה ושת לבן בוהק הנראה בבירור בתעופה. הצד התחתון של הכנף לבן ומנוגד בחדות לאברות הראשוניות הכהות. ציפורי בר טהורות דומות כולן מאוד זו לזו; יוני עיר משתנות משחור דרך מנומר ועד לבן.

מינים דומים

יונת העצים קטנה וכהה יותר, ללא שת לבן, עם פסי כנף קצרים ומקוטעים בלבד וצד תחתון אפור לכנף. יונת הענק גדולה בהרבה, עם כתם צוואר לבן ופס כנף לבן. הקושי האמיתי הוא יונים מבויתות שחזרו לטבע: רק ציפורים עם שת לבן ללא רבב, שני פסים שחורים שלמים וצד תחתון לבן לכנף נחשבות לבר.

בית גידול

צוקי ים תלולים, מצוקי גיר, נקיקים ומערות, עם שדות דגנים, שלפים ומרעה נמוך בהישג יד לחיפוש מזון. בפנים הארץ משמשים חלופה חורבות, מגדלי כנסיות וגשרים ישנים. יונים מבויתות שחזרו לטבע חוזרות על אותו דגם בבטון: בניינים משמשים כצוקים, כיכרות ונמלים כשטחי עיבוד.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

יוני סלעים בר מקננות לאורך חופי סקוטלנד, האי אירלנד והים התיכון ובמסיבי הסלע של חצי האי האיברי, שבו עדיין נמצאות אוכלוסיות טהורות למדי. בחוף הדרומי של הים הצפוני אין יוני סלעים בר כלל: כל ציפור שם מוצאה מיוני דואר ויוני נוי שנמלטו וחזרו לטבע בערים, בנמלים ומתחת לגשרים עיליים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

יש לסרוק צוק חוף תלול בסקוטלנד או בחצי האי האיברי במאי ולהגיע מוקדם, כשהיונים יוצאות ממערות הלינה אל השדות. יש לבדוק כל קבוצה לשת לבן ולצד תחתון לבן לכנף, ולשפוט בחומרה: נוצה חומה או לבנה אחת כבר מסגירה מוצא מבוית אי-שם בשושלת.

מצב שימור

המין כולו אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) והוא מצוי מאוד, אך צורת הבר הטהורה הולכת ונעלמת בשל הכלאה מתמשכת עם יונים מבויתות שחזרו לטבע. אובדן החקלאות הקטנה בקרבת הצוקים ואטימת מבנים ישנים מצמצמים את אתרי הקינון. בערים הבעיה הפוכה: שם המטרד והדילול הם שמכתיבים את הממשק.

שם מדעי

Columba livia | Gmelin, 1789

Gmelin תיאר את המין ב־1789 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Columba הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Columba בלטינית 'יונה', ומקורה ביוונית kolumbos 'צולל', מ-kolumbaō 'לצלול, לשחות'; סופרים קלאסיים השתמשו בה ליונת הסלע על שם תנועת הכנפיים במעוף, הדומה לתנועת שחייה. livia הוא גרסה בלטינית של ימי הביניים של livida 'כחלחל-אפור', תרגומו של תאודורוס גזה ליוונית peleia 'יונה', שמקורה ב-pellos 'כהה'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־דרום אירופה.