חוגלה יוונית (Alectoris graeca) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

סדרה בלתי סדירה של צלילים קצרים, גרוניים וקשים מאוד עם טרטור חנוק המשולב בהם: chek… chek-chek… cherrek, ללא הקצב המאיץ והקבוע של חוגלת הסלעים. באזעקה pit-chee חד. הקול נישא לרוחב עמק שלם והוא לעתים קרובות הסימן היחיד לנוכחות הציפור; הזכרים קוראים מסלע במדרון דרומי מאפריל עד יוני.

האזנה: שירהXC1009260

הקלטה: Frantz Barrault — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עוף ציד מהודק עם מקור אדום-אלמוג, טבעת עין אדומה ורגליים אדומות. הגרון והלחיים לבנים טהורים, משתרעים נמוך יותר על החזה העליון מאשר אצל קרובותיה, ותחומים בקו שחור צר ורציף; שחור גם בבסיס המקור ולרוחב המצח. הכיפה, העורף והחזה אפורים-כחלחלים, הגב אפור-חום, הבטן חומה-בהירה. בצדי הגוף פסים רחבים ומרווחים של שחור, ערמוני ושמנת על רקע לבן. התעופה קצרה ונמוכה, וחושפת צדי זנב חלודים.

מינים דומים

דגם הגרון הוא המפתח. לחוגלה היוונית סינר לבן טהור היורד נמוך יותר על החזה העליון, והמסגרת השחורה נשארת שלמה וחדה מאוד, ללא אף פס מתחתיה; הכיפה והעורף אפורים-כחלחלים, פסי הצד רחבים ומרווחים. לחוגלת הסלעים, המחליפה אותה ממזרח הבלקן מזרחה, גרון שמנתי עד לבן-צהבהב, קו שחור סגור אך רחב מעט ופרוע יותר, כיפה אפורה-חומה בגוון יינני, כתם אוזן אדמוני בתוך פס העין השחור ופסי צד צרים ורבים יותר. החוגלה האדמונית, היושבת נמוך יותר במדרון במערב האלפים, בהרי האפנינים הליגוריים ובפרובנס, היכן שהתחומים נפגשים, אינה שומרת על קו סגור: הוא מתפרק כלפי מטה לשדה רחב של פסים וטיפות שחורים על הצוואר והחזה העליון, הכיפה ערמונית חמה ובפסי הצד יש ערמוני. לחוגלה הברברית אין קו שחור כלל, אלא צווארון ערמוני מנוקד בלבן סביב פנים אפורים-כחלחלים. הבעיה המעשית היא כלאיים. שחרורים של ציפורים מגודלות הכניסו לשטח חוגלות סלעים וכלאיים של חוגלת סלעים × חוגלה אדמונית בחצי האי האפניני ובחצי האי האיברי, ואוכלוסיות בר של החוגלה היוונית בדרום האלפים ובבלקן התערבבו באותה דרך. ציפור עם גרון שמנתי, או עם קולר שהתפרק רק למחצה לפסים, מוטב להשאיר ללא זיהוי.

בית גידול

מדרונות תלולים ושטופי שמש הפונים דרומה, בקו העצים ומעט מעליו: עשב אלפיני נמוך החצוי ברכסי סלע, מפולות אבנים, מרעה קיץ נטוש ושיחים ננסיים, ברובם בין 800 ל-2,500 מטר. בחורף הציפורים יורדות למדרונות דרומיים נטולי שלג ולעתים לאחו בעמקים. היא נמנעת ממדרונות צפוניים ומצמחייה צפופה וסגורה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

ציפור של דרום אירופה בשלושה גושים נפרדים: כל קשת האלפים מהאלפים הימיים ועד האלפים היוליאניים, הרי האפנינים עם תת-מין נבדל בסיציליה, והבלקן מהאלפים הדינריים ועד הקצה הדרומי של חצי האי. במזרח הבלקן התחום גובל בתחומה של חוגלת הסלעים. בחצי האי האיברי היא נעדרת לחלוטין, למרות שמה הספרדי.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

גראן פרדיסו, הוואנואז או הדולומיטים ביוני, או הרי דרום הבלקן. טפסו עם אור ראשון למדרון הפונה דרומה מעל קו העצים והאזינו; אחר כך שבו וסרקו את רכסי הסלע שבין רצועות העשב. אין להמשיך ללכת — החוגלות היווניות בורחות בריצה מהמתקרב ומתעופפות רק כשהוא כמעט עליהן.

מצב שימור

קרובה לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון), ובירידה ברוב התחום. באלפים הגורם העיקרי הוא סגירת מרעה ההרים לאחר הפסקת הרעייה בקיץ, יחד עם לחץ ציד, הפרעה מספורט חורף ואביבים קרים וגשומים ההורסים תטולות. בחצי האי האפניני ובבלקן מתווסף לכך הערבוב עם חוגלות סלעים משוחררות ועם ציפורים מגודלות.

שם מדעי

Alectoris graeca | (Meisner, 1804)

Meisner תיאר את המין ב־1804 בשם Perdix graeca; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Alectoris הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Alectoris ביוונית, מ-alektoris 'תרנגולת חצר', מ-alektōr 'תרנגול'. graeca היא בלטינית 'יווני', על שם תפוצת הציפור בבלקן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־יוון.