סנונית מערות מערביתסְנוּנִית מְעָרוֹת מַעֲרָבִית | Cecropis rufula

קול

רכה ואיטית יותר מסנונית הרפתות. קריאת המגע היא tswee-it או djoo-eet אפי, דמוי דרור, עם עיקול קל כלפי מעלה, הנשמע בתעופה ובישיבה על חוט. בז חולף מעורר keeer חד ומתמשך. השיר הוא ציוץ קצר ויבש עם תקתוקים מתכתיים שזורים בו, וחסר בו הסיום המטרטר שבו סנונית הרפתות חותמת את משפטה.

זיהוי

מעט חסונה ורחבת-כנף יותר מסנונית רפתות, עם אותן נוצות זנב חיצוניות ארוכות אך תעופה יציבה יותר עם גלישות ארוכות, והזנב מוחזק לעתים קרובות סגור לחוד. הכיפה, הגב והכנפיים כחולים-שחורים מבריקים. פס חלודי מקיף את הצוואר ומגיע עד מאחורי העין, והשת הוא קשת רחבה חלודית עד חומה-כתומה – הסימן שעל שמו נקראת הציפור. החלק התחתון חום-צהבהב בהיר עם פסים כהים דקים, ללא פס חזה כלל. הפרט המכריע נמצא מלמטה: מכסות הזנב התחתונות שחורות כפחם ובולטות כגוש חתוך ישר מול הבטן הבהירה, ובזנב הפרוש אין אף כתם לבן. הזוויגים דומים; הצעירים דהויים יותר, עם שוליים בהירים לנוצות הכנף ונוצות זנב קצרות.

מינים דומים

סנונית הרפתות היא נקודת המוצא: מצח וגרון חלודיים, פס חזה כחול שלם, שורת כתמים לבנים בזנב הפרוש ומכסות זנב תחתונות בהירות, וללא שמץ של שת או צווארון חלודיים. לטסית הבתים שת לבן נקי, חלק תחתון לבן כולו וזנב קצר ללא נוצות ארוכות. סנונית הסלעים חומה-אפורה אחידה ללא חלודה כלל, עם זנב ישר וחלונות לבנים. הבעיה האמיתית היא סנונית המערות – ראו גם את דף המין שלה: היא גדולה וארוכת-כנף יותר, עם פסים רחבים וכבדים הרבה יותר מלמטה ושת רחב ודהוי יותר. בתוך האזור המיקום מכריע: מלבד נודדת תועה מזדמנת, הציפורים כאן הן תמיד סנונית מערות מערבית.

בית גידול

שטח הררי פתוח עם סלעים: נקיקים, ערוצים, חציבות דרכים וצוקי ים, ובנוף החקלאי בעיקר גשרים, מעבירי מים, מנהרות ומבני משק בודדים. היא צדה נמוך מעל שטחי עשב יבשים, מטעי זיתים, מדרונות מקי ואפיקי נחלים יבשים, ולעתים רחוקות מתרחקת מקמרון בולט או מקיר סלע. הקן הוא בקבוק בוץ עם פתח דמוי מנהרה המודבק לתקרה – מבנה שאף סנונית אירופית אחרת אינה בונה, והוא נשאר במקומו שנים רבות אחרי שננטש.

תפוצה ונדידה

מקננת סביב צפון הים התיכון, מחצי האי האיברי ועד הבלקן, אנטוליה והלבנט, ברחבי צפון אפריקה ומזרחה עד מרכז אסיה. בחצי האי האיברי היא מצויה ומתפשטת צפונה ומזרחה כבר קרוב למאה שנה, וכיום מגיעה לקטלוניה ולחוף הקנטברי, ומעט ציפורים חורפות בדרום. רובן עוזבות בספטמבר ובאוקטובר אל הסאהל וחוזרות ממרץ. באיים הבריטיים ולאורך החוף הדרומי של הים הצפוני היא חולפת-יתר שנתית, עם שיא ברור מאמצע אפריל ועד סוף מאי ושיא קטן יותר בספטמבר ובאוקטובר.

• יציב
• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש לנסוע לאורך אפיק נהר יבש באפריל או במאי ולעצור בכל גשר בטון ישן. יש לעמוד מתחת לגשר ולחפש ספלי בוץ דמויי בקבוק על הקמרון; אם הם מאוכלסים, הציפורים יגלשו על פני הצופה וייכנסו תוך דקות ספורות. אפשרות אמינה שנייה היא חציבות הדרכים והמנהרות של ההרים הבטיים ושל אקסטרמדורה בזריחה, כשהציפורים צדות נמוך לאורך המדרון. בצפון-מערב אירופה המחצית השנייה של אפריל בנקודת תצפית נדידה בחוף היא הרגע, במזג אוויר מתון עם רוח דרום-מזרחית: בין סנוניות הרפתות יש לחפש ציפור שעפה לאט יותר וגולשת יותר, ומראה שת חלודי בהיר כשהיא פונה הצידה.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית. הרשימה האדומה עדיין אינה מונה אותה בשמה אלא במסגרת המין הרחב Cecropis daurica, המוגדר כ״ללא חשש״; הציפור של דרום אירופה נחשבת למין נפרד רק מאז 2024, ולרשימה לוקח זמן לעדכן שינוי כזה. האוכלוסייה האירופית גדולה והמין מתפשט צפונה כבר עשרות שנים, בעזרת הגשרים, מעבירי המים והגשרים העיליים החוצים כיום את נוף הים התיכון. הלחצים העיקריים הם שטיפת קנים בזמן תחזוקת גשרים ואטימת מנהרות ומעבירי מים. במקומות שבהם הקנים נשארים, המושבה נשארת.

שם מדעי

Cecropis rufula | (Temminck, 1835) (GBIF: Cecropis daurica)

Temminck תיאר את המין ב־1835 בשם Hirundo rufula; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cecropis הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Cecropis מהיוונית העתיקה Kekropis, 'אישה אתונאית'. rufula מהלטינית rufulus 'אדמדם', על שם הצבע החלוד של העוף. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מצרים.