בז ערב (Falco vespertinus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

קורא הרבה במושבה: ki-ki-ki-ki גבוה, מהיר ומפטפט למדי, דק ומהיר יותר מזה של הבז המצוי, ובנוסף kew-kew חד יותר. בנדידה במערב אירופה הוא כמעט תמיד שותק, ולכן יש להסתמך על הצללית ועל הנוצות.

האזנה: קריאות פטפוט במושבהWikimedia Commons

הקלטה: Bubulcus — CC BY 3.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן ודק מעט מבז מצוי, עם כנפיים ארוכות ומחודדות וזנב בינוני; בתעופה בין בז מצוי לבז עצים. הזכר הבוגר אפור-כחלחל-צפחה כהה אחיד, עם ״מכנסיים״ ושת אדומים-חלודים ורגליים, דונג וטבעת עין כתומים-אדומים; בתעופה בולט הצד העליון האפור-כסוף של האברות הראשוניות על רקע הנוצות הכהות. לנקבה כיפה כתומה-אוכרה וחלק תחתון ללא פסים, צד עליון אפור-כחלחל עם פסים רוחביים דקים, ופנים לבנות עם מסכת עין שחורה קטנה ושפם שחור צר. פרטים בשנתם הראשונה דומים לנקבה, אך חלקם התחתון לבן עד שמנת עם פסים כהים, הצד העליון קשקשי והזנב מפוספס בבירור יותר; רגליהם צהובות-כתומות ולא אדומות. הוא מרחף במקום באופן קבוע, אך בצורה רופפת וקצרה יותר מבז מצוי, ויושב ברצון על חוטים ועל ענפים יבשים.

מינים דומים

בז העצים הוא מין הבלבול העיקרי בתעופה: כנפיו ארוכות וצרות יותר, זנבו קצר, דגם ראשו שחור-לבן חד עם שפם רחב ופסים שחורים צפופים על חזה לבן; הוא אינו מרחף במקום. אצל נקבת בז ערב החלק התחתון הכתום ללא פסים והמסכה הקטנה מכריעים. פרט בשנתו הראשונה הוא המקרה הקשה: חלקו התחתון אכן מפוספס ולכן הוא מזכיר מאוד בז עצים צעיר, אך השפם שלו צר וקצר ולא רחב ודמוי טריז, המצח והגרון בצבע שמנת, החלק התחתון חם יותר ומפוספס פחות בחדות, והשת בהיר ולא כהה. לבז המצוי כנפיים קצרות ובעלות קצה קהה יותר, זנב ארוך יותר, גב חום-אדמדם מנוקד, והוא מרחף ביציבות מעל נקודה אחת לזמן רב.

בית גידול

מקנן במושבות בקינים ישנים של עורב מזרע ובקיני עקעק בקבוצות עצים ובמשוכות רוח בתוך ערבה פתוחה, שטחי עיבוד ושטחי עשב במזרח אירופה. הוא צד מעל עשב נמוך, אספסת, שלפים ולאורך שולי יער, לעתים קרובות בקבוצות רופפות ובעיקר אחר הצהריים המאוחרים, כשחגבים, חיפושיות ושפיריות פעילים. בנדידה במערב אירופה הוא מופיע מעל שטחי עשב, ביצות ופולדרים ויושב על קווי חשמל ועל עמודי גדר.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן מהמישור הפנוני ואגן הדנובה מזרחה דרך ערבות מזרח אירופה ועד מרכז אסיה; כל האוכלוסייה חורפת בדרום אפריקה. צפון-מערב אירופה נמצא מחוץ לתחום הקינון, אך בכל מאי – במיוחד עם רוחות דרום-מזרחיות חמות – מופיעות ציפורים, עם ריכוזים קבועים בפולדרים של פלבולנד, באזור הנהרות ולאורך חוף הוודן. בחצי האי האיברי הוא עובר אביבי נדיר אך שנתי, הנרשם בעיקר בעמק האברו ולאורך החוף המזרחי.

יציב
קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

השבוע השני והשלישי של מאי, בזרימת אוויר דרום-מזרחית חמה. יש לנסוע בשטחי פולדר פתוחים ולסרוק קווי חשמל, עמודי גדר ועצים יבשים בודדים: בזי ערב יושבים גבוה ובגלוי וצדים מעל עשב נמוך לקראת ערב. כשנמצאה ציפור, יש לבדוק מיד את צבע הרגליים ואת השת, כי אצל נקבות ופרטים בשנתם הראשונה הזיהוי תלוי בהם.

מצב שימור

פגיע ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע). אוכלוסיית הקינון האירופית ירדה בחדות בעשורים האחרונים בשל אובדן מושבות עורב המזרע שבהן הוא תלוי לקינון, התעצמות החקלאות ושימוש בקוטלי חרקים, והתחשמלות על עמודי מתח בינוני. תוכניות של תיבות קינון במושבות במישור הפנוני הפכו את המגמה במקומות מסוימים, אך המין נשאר תלוי בשטחים עשירי חרקים המעובדים באופן אקסטנסיבי.

שם מדעי

Falco vespertinus | Linnaeus, 1766

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Falco הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Falco בלטינית מאוחרת 'בז', מ-falx, falcis 'מגל', על שם הציפורניים דמויות המגל של העוף. vespertinus בלטינית 'של הערב', מ-vesper 'ערב'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אזור סנקט פטרבורג.