קטה חדת-זנב (Pterocles alchata) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

קריאת התעופה היא katarr-katarr-katarr יבש, אנפפי וגבוה, עם גרסה שנייה הקרובה יותר ל-gala-gala. להקה חולפת קוראת כמעט ללא הפסקה והצליל נישא כמה מאות מטרים, כך שבמישורים כמעט תמיד שומעים את הציפורים לפני שרואים אותן. השם הספרדי ganga נגזר מקריאה זו.

האזנה: קריאהXC1153991

הקלטה: Esperanza Poveda — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

החלק העליון צהוב-אוקר עד חלוד, מנוקד ומפוספס בצפיפות; הבטן לבנה נקייה. נוצות הזנב המרכזיות מוארכות לשני חודים דקים הנגררים מאחורי הציפור, ארוכים יותר אצל הזכר. לזכר כיפה אפורה-ירקרקה, כתם גרון שחור ורצועת חזה צרה בצבע ערמוני בין שני קווים לבנים; הנקבה מפוספסת עדין יותר ומראה שלושה קווים כהים לרוחב החזה. הרגליים קצרות ומנוצות, המקור קטן ואפור.

מינים דומים

הבלבול הממשי היחיד הוא עם הקטה הגדולה, ומאחר ששתיהן נראות בדרך כלל בתעופה, ההכרעה נשענת על ארבעה סימנים. הבטן: לבנה נקייה כאן, שחורה אחידה אצל הקטה הגדולה, ולכן החלק התחתון שלה נראה חצוי לשניים. תחתית הכנף: מכסות לבנות אצל שתיהן, אך אצל חדת-הזנב הן מבליטות שפה אחורית שחורה על רקע חלק תחתון לבן, ואילו אצל הקטה הגדולה הלבן דחוק בין נוצות תעופה שחורות לבטן שחורה. הזנב: רק לחדת-הזנב שני חודים מוארכים, הנראים כחוד דק מאחורי זנב קצר ומחודד. והקריאה, המכריעה: חדת-הזנב מטרטרת גבוה ויבש, הקטה הגדולה מתגלגלת נמוך ונוהמת. גם המבנה עוזר: חדת-הזנב קטנה, מהירה וחדת כנף יותר, הקטה הגדולה רחבה וכבדה יותר, דומה יותר לחוגלה.

בית גידול

שטח שטוח, חסר עצים ופתוח מאוד: עשבוניות יבשות, שדות מוברים, דגני חורף בחקלאות בעל ומשטחי המלח סביב אגמי מלח פנימיים. גידולים גבוהים, מטעים, מדרונות וקרקע אבנית ומבותרת נמנעים. הלהקות עפות למים בשעות הבוקר המוקדמות, לשקתות בקר, לשולי מאגרים או לשלולית שנותרה בתעלה. שם הזכר מרטיב את נוצות בטנו ונושא את המים חזרה לגוזלים, השותים אותם ישירות מהנוצות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מעוזה האירופי של המין הוא חצי האי האיברי, עם האוכלוסיות הטובות ביותר באגן האברו (בלצ'יטה, לוס מונגרוס, בארדנס), במישורי ליידה, בטיירה דה קמפוס ובסביבות ויאפאפילה, בלה מנצ'ה ובמישורי אקסטרמדורה של לה סרנה ויאנוס דה קאסרס; מספרים קטנים יותר מצויים במערב הרחוק של חצי האי, ואוכלוסייה מבודדת אחת נמצאת בקרו ליד ארל. מחוץ לאירופה המין מקנן ברחבי צפון אפריקה ומאנטוליה מזרחה דרך הרמה האיראנית ועד ערבות מרכז אסיה. הוא אינו מגיע לצפון-מערב אירופה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

התמקמו ליד מקום שתייה בערבה לפני הזריחה והישארו במקום. הלהקות מגיעות בשעה הראשונה של אור היום, תמיד בקריאות, ואז נעשה הזיהוי. לה סרנה, שמורת אל פלאנרון בבלצ'יטה ומישורי ויאפאפילה הם אתרים מוכרים. אחרת סעו לאט בדרכי שדה בין שדות מוברים וסרקו: על הקרקע רק ראש נע או הבזק של בטן לבנה מסגירים את הציפור.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). האוכלוסייה המבודדת בקרו ירדה לכמה מאות פרטים. אובדן שדות מוברים, המעבר מחקלאות בעל לגידולים מושקים, מתקנים סולאריים על ערבה ותיקה והפרעה במקומות השתייה הם הלחצים העיקריים.

שם מדעי

Pterocles alchata | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Tetrao alchata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pterocles הוגדר ב־1815 על ידי Temminck. Pterocles ביוונית, מ-pteron 'כנף' ו--klēs 'נודע, בעל שם'. alchata נגזר מהערבית al-qaṭā, השם לקטות, שנוצר מקול הציפור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־דרום-מערב אירופה.