עלווית מלכילוניתעַלְווִית מַלְכִּילוֹנִית | Phylloscopus proregulus

קול

במערב אירופה שומעים רק את הקריאה, והיא רכה: chu-wee או dju-ee קצר, אנפפי מעט ועולה בעדינות, המזכיר דרור בית צעיר והולך לאיבוד בקלות בפטפוט של להקת ירגזים. היא שקטה, נמוכה ופחות חודרת בבירור מה-tswee-eest החזק והחודר של העלווית צהובת-הגבות, וההבדל הזה הוא המפתח בחורשת חוף: משהו רך ואנפפי בין הירגזים שווה מעקב. השיר, שכמעט אינו נשמע כאן אך מושמע בטייגה ממאי עד יולי, הוא ביצוע חזק ומגוון דמוי כנרית של טרילים גבוהים, גלישות יורדות וגלגולים מהירים, המופק על ידי ציפור בת שישה גרם ונשמע למרחק מאות מטרים. לעתים רחוקות מאוד ציפור בסתיו משמיעה גרסה קצרה ומעומעמת ביום חם באוקטובר.

זיהוי

זעירה, עגולה וקצרת זנב, עם ראש מפוספס. פס מרכזי רחב בצהוב-גופרית עובר על הכיפה הכהה עד המצח; מתחתיו פס גבה צהוב ארוך המתרחב לאחור ופס עין כהה. על הכנף שני פסי כנף צהובים, הקדמי קצר ולעתים קרובות חלש, ושוליים בהירים לנוצות השלישוניות. הסימן המכריע הוא כתם השת הצהוב-לימוני, הנראה רק כשהציפור מרחפת או נמתחת – והיא עושה זאת ללא הרף, ניזונה בתעופה בקצות הענפים בכנפיים רוטטות כמו יונק דבש קטן. רגליים כהות, מקור קטן וכהה עם בסיס בהיר.

מינים דומים

העלווית צהובת-הגבות היא המין שיש לשלול, ויש שלושה מדדים: פס הכיפה (רחב וצהוב עז אצל העלווית המלכילונית, חסר או לכל היותר קו בהיר מעורפל אצל צהובת-הגבות), השת (כתם לימוני ברור אצל המלכילונית, ירוק אחיד אצל צהובת-הגבות) והגודל והגוון (המלכילונית קטנה, עגולה וצהובה בהרבה; צהובת-הגבות גדולה וארוכה יותר, עם פס גבה ופסי כנף לבנים יותר). גם הקריאה מסייעת: צהובת-הגבות משמיעה tswee-eest חזק, עולה וחודר, המלכילונית משהו רך ואנפפי יותר. מלכילון האורנים באותו גודל ומרחף באותו אופן, אך חסר כל פס גבה ופניו פשוטות וחסרות הבעה, עם כיפה תחומה בשחור. העלווית לבנת-הגבות אפורה יותר, עם פס כנף ברור אחד בלבד ורגליים כהות.

בית גידול

מקננת ביער מחטני כהה של הטייגה הסיבירית, בצמחייה מתחדשת של לגש, אשוחית וליבנה, עד יערות ההרים של דרום סיביר ומונגוליה. בחוף הים הצפוני, בסתיו, היא נמצאת דווקא בסבך נמוך וצפוף קרוב לים: סבך אשחר החוף, סבך ערבה בשקעי דיונות, סמבוק ועוזרר בחורשות חוף, וגינות וחגורות מגן ליד מגדלורים ובאיי הוואדן. בדרך כלל היא ניזונה בענפים החיצוניים של שיחים ועצים נמוכים, במקום שבו יש אור וחרקים.

תפוצה ונדידה

מקננת מהאורל עד ים אוחוטסק וחורפת בדרך כלל בדרום-מזרח אסיה, אך מאז שנות השבעים היא הפכה למבקרת סתיו שנתית בצפון-מערב אירופה, עם עשרות עד מאות ציפורים מדי שנה. בחופי הים הצפוני הדרומיים היא מופיעה כמעט רק בין אמצע אוקטובר לסוף נובמבר, עם שיא בעשרת הימים האחרונים של אוקטובר, וכמעט תמיד לאורך החוף: איי הוואדן, הדיונות של הולנד והמאסווכטה. בדרום-מערב אירופה היא נדירה במובהק, עם מספר קטן של תצפיות, בעיקר בצפון ובאיים הבלאריים.

איך ומתי לחפש

השבוע האחרון של אוקטובר, בחורשת חוף קטנה או בסבך אשחר החוף באחד מאיי הוואדן, אחרי כמה ימים של רוח מזרחית או דרום-מזרחית ורצוי בבוקר שאחרי לילה בהיר. יש למצוא תחילה להקה של ירגזים כחולים וירגזים זנבתנים, משום שנודדים תועים מהמזרח נעים כמעט תמיד עם להקה כזו; יש ללכת לצידה ולהקשיב לצליל רך ואנפפי בין הפטפוט. אחר כך יש לצפות בקצות הענפים אחר ציפור מרחפת: רגע הריחוף חושף את השת הצהוב, ואיתו הזיהוי מוכרע.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); אוכלוסיית הקינון הסיבירית גדולה ויציבה עד מתרבה. התצפיות באירופה עלו בחדות במהלך חצי המאה האחרונה, בחלקו משום שיש יותר צופים מיומנים בחוף, אך כנראה גם בשל עלייה ממשית ושינוי בכיוון הנדידה. ממין נדיר ביותר בשנות השישים העלווית המלכילונית הפכה למבקרת שנתית, שבשנים טובות נצפות ממנה עשרות באי אחד.

שם מדעי

Phylloscopus proregulus | (Pallas, 1811)

Pallas תיאר את המין ב־1811 בשם Motacilla proregulus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phylloscopus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Phylloscopus ביוונית, מ-phullon 'עלה' ו-skopos 'מחפש', מ-skopeō 'להתבונן': העוף החופש בעלווה. proregulus מצרף את הלטינית pro 'קרוב ל' לשם הסוג Regulus: העוף דומה למלכילון האורנים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר אינגודה, טרנסבייקל.