עלווית צפונית (Phylloscopus borealis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר הוא טרטור מהיר ויבש בגובה אחד, באורך שתיים עד שלוש שניות ובגוון קשה ומכני – tsrrrrrrrr – דומה יותר לחרק מאשר לציפור שיר, והוא נשמע מעל רשרוש הליבנים. לרוב קודמים לו כמה צלילי נקישה קשים ונפרדים. הקריאה שימושית לפחות באותה מידה: tzik או dzek קצר, קשה ומעט מתכתי, כמו שני חלוקי אבן המוקשים זה בזה, דומה מאוד לקריאת האמודאי האירופי. חסרה בה לחלוטין העלייה בסוף האופיינית לרוב העלוויות, ובדיוק משום כך נודדת תועה שותקת בחורשת חוף מסגירה את עצמה ברגע שהיא קוראת פעם אחת. בלפלנד הזכרים שרים מאמצע יוני עד סוף יולי, בעוצמה הרבה ביותר בעשרת הימים הראשונים לאחר ההגעה.

האזנה: שירהXC1173319

הקלטה: Anne McCormack — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עלווית גדולה וכבדה עם ראש גדול, כנף ארוכה וזנב קצר למדי; היא נראית חסונה ונעה בעלווה לאט יותר מעלווית אפורה. החלקים העליונים אפורים-זיתיים עמומים ללא ירוק טרי, החלקים התחתונים לבנים עכורים עם גוון אפור על צדי החזה ולעתים קרובות פסים כהים חלשים על הצדדים. פס הגבה ארוך ולבן-צהבהב, נמשך הרבה מאחורי העין, מתעקל שם מעט כלפי מעלה, ונעצר לפני העין בלי להגיע לבסיס המקור; מתחתיו פס עין כהה וחד וכתם אוזן מנומר ועכור. פס כנף לבן וצר אחד חוצה את קצות מכסות הכנף הגדולות, ואצל ציפורים שחוקות בסתיו הוא עשוי כמעט להיעלם. המקור ארוך, כבד ודמוי פגיון, עם לסת תחתונה כתומה שקצה כהה בבירור – הסימן הטוב ביותר של המין. הרגליים אפורות-חומות עד בצבע בשר, והיטל האברות הראשוניות ארוך מאוד, שווה בערך לאורך נוצות הכנף השלישוניות.

מינים דומים

המין שעליו נסובה ההבחנה הוא העלווית הבלטית, וארבעה דברים מכריעים. המקור: קטן ודק יותר אצל העלווית הבלטית, עם לסת תחתונה בהירה כולה, וכבד ובעל קצה כהה אצל העלווית הצפונית. פס הגבה: אצל העלווית הבלטית הוא מגיע לבסיס המקור ומתעקל לכיוון המצח, ואצל העלווית הצפונית הוא נעצר לפני העין ובמקום זאת מתרחב כלפי מעלה מאחור. היטל האברות הראשוניות: ארוך מאוד אצל העלווית הצפונית, קצר אצל העלווית הבלטית. והקריאה: chis-weet דו-הברתי ועולה אצל העלווית הבלטית, tzik קשה ויבש אצל העלווית הצפונית. לעלווית כפולת-פס שני פסי כנף ורגליים כהות. לעלווית האפורה ולעלווית הירוקה אין פס כנף כלל; לעלווית הירוקה גם גרון צהוב עז מול בטן לבנה בוהקת וכנפיים ארוכות עוד יותר. העלווית צהובת-הגבות קטנה כמעט פי שניים, בעלת ניגודים חזקים בהרבה, ומראה פס כתר בהיר.

בית גידול

מקננת ביערות הליבנה התת-ארקטיים של שולי ההרים בפנוסקנדיה ובטייגה הצפונית: ליבנים גבוהים עם שכבת עשבייה צפופה ושופעת, סבך ערבה לאורך נחלים וחופי אגמים, ואזור המעבר הרחב שבו יער המחטניים וחגורת הליבנה משתלבים. היא מעדיפה מקומות לחים ועשירים ביתושים ומחפשת מזון גבוה בצמרות הליבנה והערבה. מזרחה יותר היא מאכלסת את אותו צירוף של ליבנה, לגש וסבך ערבה לאורך נהרות הטייגה ובקו העצים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מצפון פנוסקנדיה דרך כל סיביר ועד אלסקה; כל האוכלוסייה העולמית, כולל ציפורי פנוסקנדיה, חורפת בדרום-מזרח אסיה. בתוך אירופה היא אפוא מקננת, אך רק בצפון הרחוק, והיא מגיעה מאוחר: הזכרים נמצאים בטריטוריה רק מאמצע יוני. בחוף דרום הים הצפוני היא נודדת תועה, כמעט תמיד בין סוף אוגוסט לתחילת נובמבר ובריכוז בספטמבר, בעיקר באיי הוואדן. בשטלנד ובפייר איל היא מבקרת כמעט שנתית, גם שם בעיקר בסוף אוגוסט ובספטמבר. בחצי האי האיברי היא נדירה ביותר.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

לציפור המקננת: המחצית השנייה של יוני בלפלנד, לאורך נחל ביער ליבנה גבוה, בין ארבע לשמונה בבוקר. יש ללכת לאורך עמקי הנחלים ולהקשיב לטרטור היבש; כשהציפור נראית, יש לבדוק תחילה את הלסת התחתונה, כי הקצה הכהה שולל מיד עלווית בלטית. לנודדת התועה: סוף אוגוסט והמחצית הראשונה של ספטמבר באי מאיי הוואדן או בשטלנד, לאחר כמה ימים של רוח מזרחית עד צפון-מזרחית. היא יושבת לרוב גבוה יותר מנודדות תועות מזרחיות אחרות, בצמרת סמבוק, אדר או אשחר ים, והיא כבדה ואיטית מספיק כדי לבלוט בין הירגזים.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה גדולה הפרוסה על פני חצי אסיה. המקננות בפנוסקנדיה הן רק מאחז מערבי קטן שלה, ומספרן משתנה בחדות משנה לשנה בהתאם לשפע החרקים ולמצב יער הליבנה. כרסום העלים בידי זחלי עש סתווי, המתרחש בהיקף גדול לאחר חורפים מתונים, עלול להפוך עמקים שלמים לבלתי מתאימים לשנים, והתקדמות יער המחטניים אל חגורת הליבנה ההררית פועלת באותו כיוון. מספר הנודדות התועות המגיעות למערב אירופה עלה בבירור מאז 2000, ככל הנראה משום שיש כיום באיים יותר צופים המזהים את הקריאה הקשה.

שם מדעי

Phylloscopus borealis | (Blasius, 1858)

Blasius תיאר את המין ב־1858 בשם Phyllopneuste borealis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phylloscopus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Phylloscopus ביוונית, מ-phullon 'עלה' ו-skopos 'מחפש', מ-skopeō 'להתבונן': העוף החופש בעלווה. borealis בלטינית 'צפוני', מ-Boreas, רוח הצפון. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ים אוחוטסק.