כל המינים › ציפורי שיר › חרגולניים › חרגולן סיבירי
חרגולן סיביריחַרְגּוֹלָן סִיבִּירִי | Helopsaltes certhiola
Siberische sprinkhaanzanger | Pallas's Grasshopper Warbler | Buscarla de Pallas | Streifenschwirl | Locustelle de Pallas
העשיר ביותר בדגם מבין החרגולנים: מפוספס בכבדות בשחור על הכיפה והגב העליון, עם שת בגוון חלודה וזנב כהה ומדורג בחוזקה שלנוצותיו קצות לבנים. הוא מקנן בשולי אגמים ונהרות ביצתיים בסיביר ומגיע לשטלנד, לסקנדינביה ולחוף הים הצפוני באוקטובר, לרוב כציפור הצוללת לכיסוי פעם אחת ונעלמת. מי שראה אותה מתרחקת — הזנב מספיק. מאז 2018 המין משויך לסוג Helopsaltes; זהו עניין של מיון ואינו משנה דבר בציפור עצמה.
קול
מבין שלושת החרגולנים המזמזמים זה המין שאינו מזמזם ברצף. במקום סלסול אחיד הנמשך דקות הוא שר משפטים קצרים וחוזרים בני שתיים עד ארבע שניות בעלי מבנה ברור: כמה נקישות קשות ונפרדות, אחריהן טרטור מזמזם מהיר, ולבסוף קישוט קצר וצלול, כמעט כשל סנונית — בקירוב chik-chik-chik … drrrrrrr … chew-wee. אחרי כל משפט באות כמה שניות של שקט, והפסקה זו לבדה מבדילה אותו מהחרגולן המנומר, הממשיך ללא הפסקה, ומהחרגולן הזמירי, המזמזם חצי דקה ויותר. גם הגוון שונה: חלק הטרטור נמוך, מלא ורחב-תדר יותר מהזמזום היבש והגבוה של החרגולן המנומר, ולשריקת הסיום אין דבר מכני. יש זכרים המשלבים חיקויים קצרים של ציפורים אחרות. הוא שר בעיקר בשעת הדמדומים ולאורך הלילה מצמרת ערבה או מגבעול קנה-סוף, לעתים בתעופת שיר קצרה. באירופה כל זה תאורטי: נודדים תועים בסתיו אינם שרים ומשמיעים לכל היותר את הקריאה, chik קשה וקצר כמו שתי אבנים קטנות המוקשות זו בזו, החוזר לעתים קרובות פעמיים או שלוש מתוך הכיסוי.
הקלטה: Wang zikun — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
גדול וכבד יותר מהחרגולן המנומר, שלושה-עשר עד ארבעה-עשר סנטימטרים. הכיפה והגב העליון מפוספסים בשחור באופן בולט וגס על רקע חום-זיתי חם, בניגוד חזק בהרבה מאשר אצל החרגולן המנומר. לנוצות הכנף מרכזים כהים עם שוליים בהירים רחבים, היוצרים משטח מקושקש. לכיוון הזנב הציפור הופכת חלודית: השת ומכסות הזנב העליונות חומות-אדמדמות בגוון חלודה ובולטות על רקע הזנב הכהה, כמעט חום-שחור. הזנב מדורג בחוזקה ונושא — וזה הסימן המכריע — קצות לבנים או לבנים-עמומים צרים לנוצות, ולפניהם פס כהה. פס הגבה בהיר וברור למדי, הגחון לבן-עמום עם גוון חולי על החזה והצדדים ובדרך כלל ללא פסים; ציפורים בסתיו הראשון צהובות יותר ועשויות להראות פס חזה מפוספס דק.
מינים דומים
החרגולן המנומר קטן וצר יותר, ירוק-זיתי ולא חום-אדמדם, וחסר את שני הסימנים המרכזיים: אין שת חלודי ואין קצות זנב לבנים. הפסים שלו דקים ומטושטשים ולא גסים ושחורים, ומכסות הזנב התחתונות שלו מפוספסות בבירור, ואילו אצל החרגולן הסיבירי הן כמעט אחידות. החרגולן הסהרוני קטן עוד יותר ומפוספס לרוחב החזה והצדדים. החרגולן הזמירי חום-אדמדם חם אך ללא פסים כלל, עם גב עליון אחיד וזנב חסר סימנים. חרגולן הנחלים אחיד מלמעלה ומוכתם בחזה. גם לקנית הפסים יש שת חלודי וכיפה מפוספסת, אך פס הגבה שלה רחב ובגוון שמנת, זנבה קצר יותר וחסר קצות בהירים, ושירה חורק ובלתי סדיר.
בית גידול
צמחייה רטובה וסבוכה לאורך מים בטייגה ובערבה המיוערת: ביצות גומא ושולי קני סוף לאורך אגמים, ערוצי נהר ישנים ובריכות כבול, שטחי עשב ביצתיים עם קלמגרוסטיס, ובעיקר סבך הערבה והליבנה הצומח ביניהם. הוא זקוק למעבר בין עשב רטוב פתוח לסבך, עם כיסוי צפוף בגובה הברך ומים בקרבת מקום. בנדידה ובאזורי החורף בדרום אסיה ובדרום-מזרחה הוא משתמש בעשב ביצות גבוה, בקני סוף ובשדות אורז.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן ממערב סיביר ומהשוליים הצפוניים של ערבות מרכז אסיה מזרחה דרך הרמה המונגולית וסיביר עד קמצ'טקה, סחלין ומנצ'וריה, וחורף מצפון-מזרח תת-היבשת ההודית עד הודו-סין והארכיפלג המלאי. הוא אינו מקנן בתחום מדריך זה. במערב אירופה הוא נודד תועה נדיר בסתיו, המרוכז בשבוע האחרון של ספטמבר ובמחצית הראשונה של אוקטובר; רוב התצפיות מגיעות מהאיים הבריטיים, ושטלנד ופייר איל בראשם בפער ניכר, ומספר מועט נוסף מסקנדינביה ומחופי הים הצפוני והים הבלטי. חלק ניכר מהתצפיות ביבשת מגיע מתחנות טיבוע בחוף, משום שציפור המסתתרת היטב כל כך נמצאת לעתים קרובות יותר ברשת ערפל מאשר בשטח.
איך ומתי לחפש
תחילת אוקטובר, לאחר תקופה יציבה של רוח מזרחית עד דרום-מזרחית, באתר חופי עם כיסוי: אי, שקע דיונות עם ערבה זוחלת ואשחר, או תחנת טיבוע. יש לחפש על הקרקע ובחצי המטר התחתון, ובכל סבכי חום הצולל ונעלם לשאול שתי שאלות: האם השת הבהיקה בגוון חלודה, והאם היו קצות בהירים לנוצות הזנב? אם כן — זה הוא. ביד, נוצת הזנב החיצונית מכריעה מיד. כדי לפגוש את הציפור על עמדת השירה שלה יש להגיע לביצות של דרום סיביר או של אגן הבייקל.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום הקינון מכסה מיליוני קמ"ר רבים והמין מצוי במספרים גדולים במקומות מסוימים בתוכו. לגבי הציפורים המגיעות לאירופה, המספרים מעידים יותר על מזג האוויר בספטמבר ועל מספר הצופים הפועלים בחוף מאשר על האוכלוסייה. באזורי החורף הסבת אדמות ביצה לאורז ולעיבוד מצמצמת את השטח הזמין, אך לא תועדה ירידה.
שם מדעי
Helopsaltes certhiola | (Pallas, 1811) (GBIF: Locustella certhiola)
Pallas תיאר את המין ב־1811 בשם Motacilla certhiola; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Helopsaltes הוגדר ב־2018 על ידי Alström et al.. Helopsaltes ביוונית, מ-helos 'קרקע ביצתית' ו-psaltes 'מזמר'. certhiola היא צורת הקטנה של שם הסוג Certhia, טפסי העצים, על שם הנוצות המפוספסות בעדינות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מזרח טרנסבייקל.