כל המינים › צינוראפים › יסעורים וסערונים › יסעור שחפי
יסעור שחפייַסְעוּר שַׁחְפִּי | Fulmarus glacialis
Noordse stormvogel | Northern Fulmar | Fulmar boreal | Eissturmvogel | Fulmar boréal
ממרחק היסעור השחפי נראה כמו שחף, אך הוא עף באופן שונה מכל מין במשפחה זו: בנוקשות, על כנפיים ישרות וקשיחות, בקשתות לאורך שקעי הגלים. זהו המין היחיד מבין צינוריי האף הנוכח בימי צפון-מערב אירופה כל השנה, והיחיד שנשאר במקומו במושבה בזמן שצופים בו מכמה עשרות מטרים.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
צורות צבע
קול
שקט בים, למעט במריבות מאחורי ספינת דיג, כשפורץ צחקוק צרוד. במושבה הוא קורא: ag-ag-ag-arrr עמוק, מטרטר ומגרגר, שבני זוג משמיעים זה מול זה במקור פתוח ובצוואר מתוח, ממדף הסלע או מגומת הקן. נשמע ממרץ עד אוגוסט על מצוקים באיים הבריטיים, בסקנדינביה, באיסלנד ובהלגולנד.
הקלטה: British Library — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
התעופה קובעת הכול. הכנפיים ישרות, נוקשות וצרות בבירור בבסיסן, הצוואר עבה וקצר והראש הבוטה דחוף קדימה; הציפור מחזיקה את כנפיה כמעט ללא תנועה, ומחליפה פרצים קצרים של משקים מהירים בגלישות ארוכות וישרות לחלוטין החותכות דרך שקעי הגלים. באור טוב הגוף לבן, הכנף אפורה עם כתם בהיר בבסיס האברות הראשוניות, והזנב אפור ללא פס שחור. מלמטה הוא לבן אחיד עם שפת כנף אפרפרה. המקור קצר, עבה וצהוב עם צינור אף בולט מעליו, הסימן המכריע מקרוב. באוכלוסיות הצפוניות יש מופעים כהים, ׳כחולים׳, אפורים אחידים ללא לבן.
מינים דומים
השחף הכספי והשחף האפרורי הם מקור הבלבול הקבוע בצפייה בים: יש להם קצות כנף שחורים עם כתמים לבנים, צוואר ארוך יותר וכנפיים זוויתיות, והם מנפנפים במשקים רפויים ועמוקים, בעוד שהיסעור השחפי מחזיק את כנפיו ישרות ונוקשות. לריסה שחורת-הרגל קצות כנף שחורים חתוכים בחדות ללא לבן ותעופה קלה ומרקדת בהרבה. החמסן הגדול כהה יותר ומראה הבזקי אברה לבנים בשתי הכנפיים. ההבחנה הקשה באמת היא בין יסעור שחפי כהה לבין יסעור כהה: יש לבחון אז את הצוואר העבה, הראש הבוטה והכנפיים הנוקשות בהרבה של היסעור השחפי.
בית גידול
מחוץ לעונת הקינון בים הפתוח לחלוטין, לעתים קרובות מעל שולי המדף ובאזורי דיג, שם הוא ניזון מפסולת דגים ומשאריות שומניות מאחורי ספינות דיג. מקנן על מדפי סלע ומצוקים, כולל מצוקי חוף נמוכים ולעתים מבנים ובונקרים ישנים, ומטיל ביצה אחת על סלע חשוף. הוא מגן על הקן ביריקת שמן קיבה בעל ריח חריף, הפוגע בנוצה של התוקף.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן באיסלנד, באיי פארו, בסקנדינביה, בסוולברד, באיים הבריטיים, בבריטני ובהלגולנד. המין נוכח בים הצפוני כל השנה, עם המספרים הגבוהים ביותר קרוב לחוף ברוחות צפון-מערביות מתמשכות בסוף הסתיו ובחורף; ציפורים נסחפות לחוף באופן קבוע עם פלסטיק בקיבה. בחצי האי האיברי הוא בעיקר מבקר חורף במפרץ ביסקאיה ומול גליסיה, ובמספרים קטנים יותר לכיוון מצר גיברלטר.
- יציב
- קינון (קיץ)
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
יש לצפות בים בסערה צפון-מערבית עד צפונית בין אוקטובר לפברואר לסיכוי הטוב ביותר; ווסטקפלה, הברואוורסדאם, איימוידן וקמפרדאון הן התחנות המוכרות, והשעה הראשונה לאחר הזריחה היא הפורייה ביותר. יש לזהות אותו ממרחק לפי הגלישה הנוקשה והחותכת בשקעי הגלים, ולא לפי הנוצה. מול גליסיה ובמפרץ ביסקאיה המעבורות פלימות׳ – סנטנדר ופורטסמות׳ – בילבאו מניבות עשרות עד מאות בכל הפלגה מאוקטובר עד מרץ; במצר גיברלטר, לעומת זאת, הוא לא שכיח.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך מצבו באירופה רע: הרשימה האדומה האירופית מגדירה אותו כנמצא בסכנת הכחדה לאחר ירידה ממושכת של המושבות באיים הבריטיים ובאיי פארו. קריסת אספקת פסולת הדיג, שינויי האקלים והשינויים בזמינות המזון בים הצפוני משחקים כולם תפקיד. היסעור השחפי הוא גם המין התקני בתוכנית הניטור האירופית לזיהום פלסטיק: הרוב הגדול של הציפורים הנסחפות לחוף נושאות פלסטיק בקיבתן.
שם מדעי
Fulmarus glacialis | (Linnaeus, 1761)
Linnaeus תיאר את המין ב־1761 בשם Procellaria glacialis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Fulmarus הוגדר ב־1826 על ידי Stephens. Fulmarus נגזר מהנורדית העתיקה fúlmár 'שחף מסריח', על שם הרגל העופות לפלוט שמן בעל ריח רע. glacialis בלטינית 'קרחי', על שם הימים הצפוניים הקרים שבהם העוף מקנן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מצפון לחוג הקוטב הצפוני.