יסעורון האיים האזורייםיַסְעוּרוֹן הָאִיִּים הָאָזוֹרִיִּים | Hydrobates monteiroi

קול

שקט בים; כל הפעילות מתרחשת בלילה מעל המושבה. קריאת התעופה היא טרטור צורם וקצבי, דומה מאוד לזה של יסעורון מדירה אך גבוה וקצר יותר, ודווקא הבדל זה הוביל את לואיש מונטיירו בשנות ה-90 להתחיל לספור את שתי הקבוצות בנפרד. מתוך הסדק נשמע המהום גרוני הנקטעת בצלילי wicka קצרים וקשים. באילהאו דה פראיה המקהלה נמשכת מסוף אפריל ועד אוגוסט, ובלילה ללא ירח הצופה עומד בתוכה.

זיהוי

יסעורון בגודל היסעורון האטלנטי: חום-שחור, עם כנפיים ארוכות ומעט מקושתות ופס לבן צר החוצה את השת בקו ישר ואינו נמשך הרבה אל הצדדים. הזנב מפוצל מעט ונראה ישר בים. הפס הבהיר על מכסות הכנף הגדולות בצד העליון של הכנף אפור-חום עמום, הכנף התחתונה כהה באופן אחיד, והרגליים אינן בולטות מעבר לזנב. התעופה יציבה ומדודה, עם גלישות ארוכות ונמוכות והטיות קלות, קרובה יותר ליסעור קטן מאשר לעטלף מרפרף. סימן אחד שימושי באמת בשטח: ביולי, באוגוסט ובספטמבר המין מחליף אברות ראשוניות ונוצות זנב, ולכן נראים בכנף פערים והזנב נראה קצר ופרוע, בעוד שיסעורוני מדירה באותם מים עדיין בנוצה טרייה.

מינים דומים

יסעורון מדירה הוא הבעיה כולה, ואין סימן נוצה המבחין בין השניים בים בביטחון כלשהו: אותו גודל, אותו פס שת, אותה תעופה. מה שמסייע הוא התאריך וחילוף הנוצה. מול גרסיוזה יסעורון האיים האזוריים מקנן בקיץ ויסעורון מדירה בסתיו ובתחילת החורף, ולכן ציפור השוהה סביב האיונים ביוני או ביולי היא כמעט בוודאות יסעורון האיים האזוריים, וציפור בנובמבר כמעט בוודאות המין האחר; ובקיץ יסעורון האיים האזוריים בחילוף כנף מתקדם בעוד יסעורון מדירה אינו. מחוץ לחלון זה אין לציפור שם. היסעורון הקטן קטן יותר וקצר-כנף יותר, מרפרף בין שקעי הגלים, ומראה שת לבן רחב ומרובע המגיע אל הצדדים וכן פס לבן לאורך הכנף התחתונה. ליסעורון האטלנטי כנף זוויתית ומקופלת יותר, פס אלכסוני בהיר וברור על הכנף העליונה, כתם שת בצורת V עם קו מרכזי כהה, זנב מפוצל ותעופה מקפצת ומתחלפת כיוון.

בית גידול

פלגי הרחק מהמושבה, מעל מים עמוקים סביב האיים האזוריים, שם הוא אוסף סרטנים קטנים, דגיגים ושאריות שומניות מפני המים תוך ריחוף וטפיפה. מקנן בסדקים, בחללים מתחת לסלעים ובסלע הרופף של איונים נמוכים וחשופים ללא חולדות וחתולים, ומבקר במושבה רק בחשכה. באילהאו דה פראיה הוטמנו באדמה גם תאי קינון מלאכותיים, וחלק ניכר מהמושבה משתמש בהם כיום.

תפוצה ונדידה

אנדמי לאיים האזוריים. הליבה היא אילהאו דה פראיה ואילהאו דה באישו מול גרסיוזה; מספרים קטנים מקננים גם על איונים מול סאו ז׳ורז׳ה ופלוריש, ויש חשד לקינון מול קורבו. כל האוכלוסייה העולמית מוערכת בשלוש עד חמש מאות זוגות. לאן הציפורים הולכות מחוץ לעונת הקינון ידוע רק בחלקו: מעקב מצביע על האוקיינוס האטלנטי הפתוח מדרום ומדרום-מערב לארכיפלג. המין לא נרשם ביבשת אירופה, בין השאר משום שאי אפשר לזהותו בוודאות בים.

• קינון (קיץ)

איך ומתי לחפש

יש מקום אחד בלבד: גרסיוזה. יש להזמין שיט ערב מפראיה דה גרסיוזה לאילהאו דה פראיה ביוני או ביולי – לנחיתה נדרש היתר של הפארק הטבעי, אך מהסירה אפשר לראות את הציפורים הראשונות מגיעות בדמדומים ולשמוע את המקהלה מעבר למים. ביום, שיט פלגי עם פיתיון מול גרסיוזה או פיקו נותן את התצפיות הטובות ביותר; יש להקדיש זמן ולבחון את מצב הכנף והזנב, כי בקיץ חילוף הנוצה הוא הדבר היחיד המאפשר לקבוע את שם הציפור. אין לצפות לוודאות מתצפית של צללית בלבד.

מצב שימור

פגיע ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע). האוכלוסייה מונה שלוש עד חמש מאות זוגות על איונים ספורים; חולדה, חתול או חמוס יחיד שנסחף או הובא לחוף עלול לחסל מושבה בתוך שנים ספורות. באילהאו דה פראיה המושבה גדלה בבירור מאז שהוסרו הארנבים, הצמחייה התאוששה ונבנו תאי קינון מלאכותיים. גם טריפה על ידי שחפים ותנשמות לבנות משחקת תפקיד, וכן זיהום אור באיים המיושבים, המושך גוזלים אל הנמלים בתעופתם הראשונה.

שם מדעי

Hydrobates monteiroi | (Bolton et al., 2008)

Bolton et al. תיאר את המין ב־2008 בשם Oceanodroma monteiro; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Hydrobates הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Hydrobates ביוונית, מ-hudro- 'מים' ו-batēs 'הולך': 'הולך על המים'. monteiroi נקרא על שם הביולוג הפורטוגלי לואיש מונטיירו, הראשון שהבחין כי שתי אוכלוסיות הקינון באיים האזוריים נבדלות במבנה ובקול.