קטה הודיתקַטָה הוֹדִית | Pterocles lichtensteinii

קול

קריאת התעופה היא שריקה רכה וגבוהה, quitl או quee-tl, החוזרת בסדרות קצרות ובעלת אופי מתלונן; זהו אחד מקולות הקטות המעטים הנשמעים בחושך יותר מאשר באור יום. ציפורים מופרעות משמיעות קרקור צורם, kree-kree-kree. מאחר שהציפורים מגיעות בשעת בין-ערביים, הקריאה היא לעתים קרובות כל מה שלהקה מסגירה, ובערב שקט בוואדי היא נשמעת למרחק ניכר בין קירות הסלע.

זיהוי

קטנה, מעוגלת וקצרת-זנב, ללא נוצות זנב מוארכות. לשני הזוויגים פסי רוחב צפופים בצבע שחרחר על רקע קרם עד חום-צהבהב, מלמעלה ומלמטה, בניגוד חזק בהרבה מאשר אצל כל קטה אחרת: מקרוב נראה הדגם כרשת פסים צפופה ואחידה. לזכר מצח מפוספס שחור-לבן, טבעת עין צהובה-כתומה ומקור כתום-אדום, ועל החזה שדה חום-צהבהב ללא פסים שחוצים אותו שני פסים שחורים צרים. לנקבה אין דגם המצח, המקור אפור, והחזה מפוספס באופן אחיד לרוחבו, עם פס חלש בהרבה או ללא פס כלל. הרגליים מנוצות ובצבע בשר, הכנפיים קצרות ומעוגלות.

מינים דומים

לאף אחת מארבע הקטות האחרות במדריך זה אין פסי רוחב על כל התחתית, וזה מכריע מיד: בעוד שקטה סנגלית וקטת כתר אחידות בצבע חול מלמטה, ושני המינים האיבריים נושאים שדה בטן לבן או שחור, לציפור זו יש דגם מהגרון ועד הזנב. המבנה תומך בכך – קטנה וקצרה בבירור מכל האחרות, עם כנפיים מעוגלות ומשק כנפיים מהיר ומעט מרפרף, במקום התעופה הארוכה בכנפיים דמויות חרמש של מיני המדבר. לאף קטה אחרת אין את המקור הכתום-האדום של הזכר. גם השעה מסייעת: קטה המגיעה למים באור האחרון או זמן רב אחרי השקיעה היא כמעט בוודאות מין זה, משום שארבע האחרות שותות באור יום. הקריאה היא שריקה רכה וגבוהה, שונה לגמרי מהמשפטים האנפפיים של קטת כתר, החולקת לעתים קרובות את אותן ואדיות.

בית גידול

ואדיות טרשיים צרים עם צמחיית שיטים, ומפולות האבנים ומשטחי הסלע שסביבם. בניגוד לשתי קטות המדבר האחרות היא אינה ציפור של מישור פתוח אלא של שטח סגור ומבותר: אפיקים יבשים עם שיטים פזורות, סבך קוצני, סלעים וקירות תלולים. במשך היום היא נחה שם בצל סלע או שיח וכמעט אינה זזה. היא מחפשת מזון בהליכה מתחת לשיחים, זרעי שיטה וצמחי מדבר עשבוניים, בעיקר בשעה האחרונה שלפני החשכה. השתייה נעשית אחרי השקיעה ושוב לפני אור ראשון, בקבוצות קטנות באותו גבא או באותו מעיין. גם כאן הזכר מרטיב את נוצות בטנו; נוצות אלה סופגות מים ומובילות אותם לגוזלים, והכמות שמין זה יכול לשאת כך היא הגדולה ביותר שנמדדה אצל קטה כלשהי.

תפוצה ונדידה

בתחום המפות זו הנדירה מבין חמש הקטות, עם שני מוקדים קטנים. בלבנט היא שורדת בדרום הערבה, במשולש שבין אילת, לוטן ונאות סמדר, ומשתמשת באתרי שתייה קבועים ולעתים מקננת סמוך ליישוב. מדרום לאנטי-אטלס היא מקננת טרום-סהרית נדירה: אתרים ידועים נמצאים בואד טיסינט על הדרך מטאטא לפום זגיד ובדרעה התיכון ליד האפיק היבש של אגם איריקי, שם היא מגיעה לעתים לשתות לצד קטה סנגלית וקטת כתר. מחוץ למפה היא מקננת באופן מקוטע לרוחב הסאהל, קרן אפריקה, חצי האי ערב ומזרחה עד הרמה האיראנית המזרחית.

• יציב
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

זוהי הקטה היחידה במדריך שיש לחפש בחושך. התמקמו ליד מעיין או גבא ידועים בוואדי באור היום האחרון, עם הגב לסלע, והישארו עד שהחשכה מלאה; הקבוצות מגיעות נמוך ומסגירות את עצמן בשריקה הרכה. אין להשתמש בפנס – להקה שהופרעה עוברת למקום אחר ואינה חוזרת בערב שלמחרת. חיפוש מכוון ביום כמעט חסר סיכוי; מי שמוצא אותה אז הבריח אותה במקרה מתחת לשיטה, ורואה רק ציפור קטנה המתרחקת נמוך ומהר.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) – ברחבי אפריקה וחצי האי ערב זהו מין נפוץ – אך בשולי התפוצה הצפוניים המצב חמור. פיתוח מהיר בדרום הערבה משנה את בית הגידול ומפריע באתרי השתייה הקבועים, ומספרים גבוהים יותר של טורפים לוחצים על הצלחת הקינון של ציפורים המקננות על הקרקע בכלל ושל קטות בפרט. גם מדרום לאנטי-אטלס מדובר באתרים ספורים בלבד. אין צעדי שימור ממוקדים.

שם מדעי

Pterocles lichtensteinii | Temminck, 1825

Temminck תיאר את המין ב־1825 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Pterocles הוגדר ב־1815 על ידי Temminck. Pterocles ביוונית, מ-pteron 'כנף' ו--klēs 'נודע, בעל שם'. lichtensteinii נקרא על שם חוקר הטבע הגרמני מרטין ליכטנשטיין (1780–1857), מנהל המוזיאון הזואולוגי בברלין. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נוביה.