שחף צוחק (Leucophaeus atricilla) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הקריאה הארוכה היא רצף של צלילים רמים, אנפפיים וצווחניים הדומים לצחוק: ha-ha-ha-haah-haah, היורדים בסופם. לצדה נשמעת קריאה קצרה דמוית קריאת עורב, kaah. זהו הקול האופייני של השחפים בחוף האטלנטי של צפון אמריקה, ועל רציף אירופי הוא מעורר מיד חשד.

האזנה: קריאהWikimedia Commons

הקלטה: Tony Phillips — CC BY 3.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

שחף ברדסי גדול וארוך-קווים יותר משחף אפור-זנב, עם מקור ארוך וכבד הנוטה מעט כלפי מטה לעבר הקצה. לבוגר בקיץ גב אפור-צפחה כהה, ברדס שחור המגיע עד העורף, סהרוני עין לבנים צרים ומקור אדום-כהה; הרגליים אדומות-שחורות עד שחורות. קצה הכנף שחור אחיד ונמשך מהאפור של הכנף ללא הפסקה לבנה, ולכל היותר נראים בו כמה קצות לבנים קטנים. בחורף הברדס נמוג לגוון אפור על הכיפה ועל מכסות האוזן. בחורף הראשון החזה והצדדים חומים-עמומים, הראש והצוואר אפורים, יש פס זנב שחור ורחב ואברות ראשוניות כהות, ונוצת הבוגר מושגת לאחר שלוש שנים.

מינים דומים

ההשוואה החשובה היא עם שחף אפור-זנב, ושלוש נקודות מכריעות. גודל: השחף הצוחק גדול בבירור וארוך-קווים יותר, עם צוואר ארוך יותר ורגליים ארוכות יותר, ונראה ממושך במקום שבו שחף אפור-זנב נראה מוצק. אורך המקור: לשחף הצוחק מקור ארוך וכבד הנוטה כלפי מטה בקצהו, לעומת המקור הקצר והישר של שחף אפור-זנב. והסימן המכריע בתעופה: אצל השחף הצוחק האפור של הכנף עובר ישירות לשחור של הקצה ללא דבר ביניהם, ואילו לשחף אפור-זנב יש שם פס לבן ברור. מעבר לכך, בחורף שומר השחף הצוחק רק גוון אפור חלש על הכיפה, בעוד שלשחף אפור-זנב חצי-ברדס כהה, ועפעפיו הלבנים צרים ולא רחבים ובשרניים. לעומת שחף אגמים ההבחנה פשוטה: גב כהה בהרבה, שוליים קדמיים שחורים ולא לבנים לכנף החיצונית ומקור כבד בהרבה.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

חופי בלבד: בוץ ותעלות גאות בשפכי נהרות, חופי חול ולשונות חול, אגני נמל, רציפים ומזחי דייגים. כמעט אינו מתרחק פנימה מן החוף, אם כי פרטים שנסחפו בסערה מופיעים במאגרים ובבריכות נמל. מקנן במושבות, לעתים של אלפי זוגות, באיים חופיים נמוכים ובביצות מלחה לאורך החוף האטלנטי וברחבי הקריביים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן לאורך החוף האטלנטי של צפון אמריקה, בקריביים ובצפון דרום אמריקה, והפרטים הצפוניים נעים דרומה לחורף. ההופעה באירופה תלויה במזג האוויר: בסתיו 2005 התרחשה הגעה חסרת תקדים לאיים הבריטיים לאחר סדרת שקעים אטלנטיים בעקבות הוריקן וילמה, עם פרטים מפוזרים מקורנוול ועד האיים הצפוניים. המערב והדרום-מערב של האיים הבריטיים מקבלים את עיקר התצפיות בשנה רגילה. דרומה יותר, התצפיות מתחלקות בין האיים הקנריים לבין החוף האטלנטי של חצי האי האיברי, וכמה מהן חופפות למעבר של סופות טרופיות לשעבר שנחלשו לשקעים.

איך ומתי לחפש

באוקטובר ובנובמבר, אחרי סערה מערבית, סרקו אגני נמל, ראשי מזחים ולשונות חול, וחפשו שחף ברדסי עם גב כהה מדי ומקור ארוך מדי. במקרה של ספק בדקו את קצה הכנף בתעופה: שחור הנמשך מאפור ללא פס לבן פירושו שחף צוחק. כדאי גם להקשיב לקול, משום שהקריאה לבדה מזהה את הציפור.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה ויציבה במידה רבה. הלחצים האזוריים ממשיים: איי קינון נמוכים מוצפים בסערות ומאבדים שטח בשל עליית מפלס הים, מושבות מופרעות על ידי פעילות נופש בחופים, ושחפים גדולים יותר מתחרים בהם וטורפים אותם. בחוף מפרץ מקסיקו דליפות נפט פגעו קשות במושבות בודדות.

שם מדעי

Leucophaeus atricilla | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Larus atricilla; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Leucophaeus הוגדר ב־1855 על ידי Bruch. Leucophaeus ביוונית עתיקה, מ-leukos 'לבן' ו-phaios 'אפלולי'. atricilla מצרף את הלטינית ater 'שחור' ללטינית המודרנית cilla 'זנב', על שם הזנב השחור של הצעירים; ייתכן שלינאוס התכוון ל-atricapilla 'שחור-כיפה'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איי בהאמה.