עקעק תכול (Cyanopica cooki) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

קבוצת עקעקים תכולים נשמעת לפני שהיא נראית. קריאת הקשר הרגילה היא zhreee חדה ומתעקלת כלפי מעלה, החוזרת מכמה ציפורים בבת אחת ברגע שהקבוצה ממשיכה הלאה. יש גם kwink-kwink-kwink קצר ומתכתי, הנפתח לעתים קרובות ב-krarrah צורם יחיד, ובכל הפרעה קריאת אזהרה מתגלגלת המביאה את כל הקבוצה אל מעל הפולש. אין שיר של ממש; הקריאות נשמעות כל השנה, וחזקות ביותר מוקדם בבוקר במקומות שתייה.

האזנה: קריאהXC431846

הקלטה: Joost van Bruggen — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עורבי דק באורך שלושים וחמישה סנטימטרים, כמעט מחציתם זנב. הכיפה שחורה עמומה ויורדת אל מתחת לעין ואל העורף, ונבדלת בחדות מגרון לבן-שמנת. הגב, החזה והבטן אפורים-יוניים רכים עם גוון ורוד, הכנפיים תכלת עם שוליים חיצוניים לבנים לאברות הראשוניות, והזנב הארוך והמדורג כחול בהיר עם קצה בהיר יותר. הזוויגים דומים. לצעירים כיפה חומה-שחורה עמומה יותר עם שולי נוצות בהירים וזנב קצר בבירור, ולכן בקיץ הם נראים גוצים יותר משהם באמת.

מינים דומים

אין. אין ציפור אירופית אחרת הנושאת כיפה שחורה מעל גרון בצבע שמנת עם כנפיים תכולות וזנב כחול ארוך, וקבוצות של עשר עד שבעים ציפורים הנעות בדהסה מקלות עוד יותר. להשוואת גודל: העקעק שחור-לבן עם זנב בעל ברק ירוק וכבד-גוף בהרבה, העורבני חום-ורדרד עם שת לבן ושדה כנף כחול קטן. הציפורים האיבריות נחשבות למין נפרד מאז 2008, תחילה ברשימת הוועד האורניתולוגי הבין-לאומי ומאוחר יותר ברשימות העולמיות האחרות, בנפרד מ-Cyanopica cyanus של מזרח אסיה, שממנו הן מופרדות בתשעת אלפים קילומטרים; מדריכים ישנים עדיין מציגים את שניהם תחת שם אחד.

בית גידול

שטח מיוער למחצה: דהסה של אלון מצוי ואלון השעם מעל עשב קצר, ומעבר לכך יערות אורן הצנובר, מטעי זיתים, עצים לאורך נהרות, גינות ופארקים עירוניים. הוא עף נמוך מעץ לעץ ומחפש מזון הן בחופה והן על הקרקע, ואוכל בלוטים, זרעי אורן, חרקים, פירות יער, נבלות ושאריות מאתרי פיקניק. הוא מקנן במושבות רופפות עם קן אחד לעץ, וציפורים צעירות משנה קודמת עוזרות לעתים קרובות בגידול הגוזלים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

דרום-מערב ומרכז חצי האי האיברי: אקסטרמדורה, אנדלוסיה, קסטיליה, האלנטז'ו והאלגרב. הוא נעדר מהאיים. בשוליים הצפוניים של התחום הופיעו בשנים האחרונות ציפורים בודדות בנווארה ואף מצפון לפירנאים. הוא אינו מצוי מחוץ לחצי האי האיברי; כל דיווח ממקום אחר באירופה הוא כמעט תמיד ציפור אסייתית שברחה או עורבני שזוהה בטעות.

יציב
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

במונפרגווה או בסיירה דה אנדוחר, יש להתמקם ליד שוקת שתייה או נחל קטן בשעה הראשונה אחרי הזריחה. הקבוצה מגיעה בטור, כל ציפור ממתינה בשיח עד שהקודמת סיימה, והן נשארות במרחק עשרה מטרים במשך עשרים דקות. גם אתרי הפיקניק שלצד הדרכים באקסטרמדורה כמעט מבטיחים תצפית: היכן שנשארים פירורים, עקעק תכול מופיע בתוך רבע שעה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אם כי עולמית פירושו כאן דבר קטן: כל האוכלוסייה העולמית נמצאת בחצי האי האיברי, ומה שקורה לדהסה מכריע את עתידה. המין מרובה ומתפשט מעט בשוליו הצפוניים, בעוד הזדקנות שטחי המרעה של אלון מצוי ללא נטיעה מחדש היא הדאגה לטווח הארוך. ציפורים עדיין אובדות מקומית בהדברה בלתי חוקית המכוונת לעורביים אחרים.

שם מדעי

Cyanopica cooki | Bonaparte, 1850

Bonaparte תיאר את המין ב־1850 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Cyanopica הוגדר ב־1851 על ידי Bonaparte. Cyanopica מצרף את cyanos 'לפיס לזולי', ומכאן תכלת, ללטינית pica 'עקעק'. cooki נקרא על שם סמואל אדוארד קוק, האספן האנגלי שהשיג את הפרט הספרדי שממנו תואר המין. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מדריד.