סבכי חורשסִבְכִּי חוֹרֶשׁ | Curruca crassirostris

קול

השיר ארוך, מלא ומגוון יותר מזה של המין המערבי: זרם רצוף של משפטים חליליים צלולים, לסירוגין עם קטעים צורמים ונקשניים, שיכול להימשך דקות. כאשר הציפור המערבית משמיעה שריקות קצרות עם הפסקות ביניהן, המזרחית מפכה ברצף, ולכן מזכירה זמיר הירדן המכחכח מדי פעם: tyoo-lee tyoo-lee cher-cher tyoo-wee-leet. הוא שר מראש עץ אלון, עץ זית או שיח קוצני גבוה, מאמצע אפריל ועד יוני, בעוצמה הרבה ביותר בשעתיים הראשונות אחרי הזריחה. הקריאה היא tchek קשה ויבש, לעתים קרובות בסדרות, וציפור מוטרדת משמיעה טרטור נמוך tcherrr המזכירה סבכי טוחנים, אך עמוקה ואיטית יותר.

זיהוי

גדול ומוצק, עם מקור ארוך, עבה ומחודד – השם המדעי crassirostris פירושו עבה-מקור, ובצדק. לזכר ברדס שחור עד שחור-צפחה היורד הרבה מתחת לעין ועל פני מכסות האוזן, ובולט בניגוד חד לגרון לבן נקי ולגב אפור. אצל ציפורים מבוגרות הקשתית לבנה עד צהובה בהירה, מוקפת עפעף בהיר ודק. חלקי הגוף התחתונים לבנים נקיים, לכל היותר עם גוון אפור קל על הצדדים. הזנב הארוך כהה עם נוצות חיצוניות לבנות, הנראות בקלות כשהציפור מתעופפת; הרגליים אפורות-עופרת עד שחורות. הנקבות עמומות יותר וחומות-ראש יותר, עם פחות ניגוד ולעתים קרובות עין כהה יותר; לצעירים ברדס חום ותמיד קשתית כהה.

מינים דומים

הכול תלוי בסבכי התזמורן המערבי, הנחשב למין נפרד מאז 2001 – ראו את דף המין שלו, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. הציפור המזרחית גדולה יותר בממוצע ועבת מקור יותר, הברדס שחור יותר ויורד עמוק יותר, הניגוד לגב האפור חד יותר, החלקים התחתונים לבנים נקיים במקום בגוון קרם או ורדרד, ויש בממוצע יותר לבן בנוצות הזנב החיצוניות. כל אחד מהסימנים הללו הוא עניין של מידה והשונות חופפת, כך שמחוץ לתחום הקינון ניתן לזהות סבכי תזמורן בוודאות לעתים רחוקות בלבד; אז מכריעים השיר ובעיקר המיקום. התחומים אינם נפגשים: המין המזרחי מקנן מדרום הבלקן ואנטוליה מזרחה עד הרמה האיראנית ומרכז אסיה, המערבי מדרום-מערב אירופה עד צפון-מערב אפריקה. מעבר לכך, סבכי שחור-גרון הוא המין הדומה העיקרי החולק אותו נוף: הוא קטן יותר, ולזכר גרון שחור עם פס שפם לבן וטבעת עין אדומה, בעוד שלסבכי החורש גרון לבן. סבכי שחור-כיפה קטן יותר ודק מקור יותר, עם כיפה המסתיימת מעל העין ועין כהה. סבכי ניצי כבד-מבנה באותה מידה, אך יש לו קשתית צהובה, שני פסי כנף לבנים עם שולי אברות שלישוניות לבנים, וחלקים תחתונים מפוספסים לרוחב. סבכי שחור-ראש קטן בהרבה, עם טבעת עין אדומה בולטת וקול נקשני.

בית גידול

מדרונות חמים ופתוחים למחצה עם צמחייה גבוהה: חורש גבוה של אלון קרמזי וערער, יער אלונים פתוח וחורש אלונים מגדם, מטעי זיתים ושקדים ישנים עם גדרות אבן, כרמים נטושים וסבך הררי על המדרונות היבשים יותר. באנטוליה וברמה האיראנית הוא מטפס הרחק אל ההרים, במקומות מסוימים מעל אלפיים מטרים. כמו המין המערבי הוא זקוק לגובה ולעמדות שירה, ונמנע מהסבך הנמוך והצפוף שבו חי סבכי שחור-ראש.

תפוצה ונדידה

מקנן מהבלקן מזרחה דרך אנטוליה, הקווקז והלבנט עד הרמה האיראנית ומרכז אסיה, וחורף בצפון-מזרח אפריקה, בחצי האי ערב ובתת-היבשת ההודית – כך שחלק מהתחום נמצא מחוץ לאזור המפה. באירופה חוף הים האגאי הוא מוקד התפוצה, ולסבוס היא האתר הידוע ביותר. בצפון-מערב אירופה ובחצי האי האיברי הוא נודד תועה נדיר מאוד, והדיווחים המעטים מצריכים בדיקה ממושכת, משום שסבכי תזמורן שקט הרחק מאזורי הקינון כמעט אינו ניתן לזיהוי.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

השבוע האחרון של אפריל והמחצית הראשונה של מאי, בלסבוס או לאורך החוף הדרומי של אנטוליה, בשעתיים הראשונות אחרי הזריחה. יש ללכת במטע זיתים ישן או במדרון אלונים ולהמתין לשיר; הוא נשמע למרחק והוא הסימן היחיד שאינו מותיר ספק. אחר כך יש לאתר את הציפור על הענפים העליונים ולבדוק את המקור הכבד, הקשתית הבהירה והגבול החד בין הברדס השחור לגרון הלבן. סבכי שחור-גרון משתמש לעתים קרובות באותו סבך, ולכן יש לבדוק תמיד את הגרון לפני הרישום.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום תפוצה גדול מאוד ואוכלוסייה גדולה. לאורך השוליים המערביים, בבלקן, הוא ירד במקומות מסוימים עם אובדן מטעי זיתים המנוהלים באופן אקסטנסיבי, בירוא סבך והסתגרות הצמחייה במדרונות נטושים; באנטוליה ובמרכז אסיה הוא עדיין נראה נפוץ. מאחר שהוא חורף בצפון-מזרח אפריקה ובחצי האי ערב, גם התנאים לאורך נתיב הנדידה המזרחי הארוך משפיעים.

שם מדעי

Curruca crassirostris | (Cretzschmar, 1830) (GBIF: Sylvia crassirostris)

Cretzschmar תיאר את המין ב־1830 בשם Sylvia crassirostris; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Curruca הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Curruca בלטינית, שמו של עוף קטן שלא זוהה שהמשורר הרומי יובנאליס מזכיר. crassirostris בלטינית, מ-crassus 'עבה' ו-rostrum 'מקור': עבה-מקור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נוביה.