שקנאי מסולסל (Pelecanus crispus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמעט שקט הרחק מהמושבה; ציפור העוברת מעל נשמעת רק כאוושת כנפיים. במושבות ובמריבות באתר לינה הוא משמיע נהמות עמוקות דמויות גיהוק, orrr נמוך, צלילי לחישה chhh ונקישות מקור יבשות. צעירים מבקשים מזון ב-ee-eh מתלונן ומייבב. החיזור במרץ, כשהשק הופך כתום-אדום, הוא התקופה היחידה שבה מושבה נשמעת ממרחק כלשהו.

האזנה: קריאהXC137864

הקלטה: Andre et Odile BOUCHER — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עוף מים גדול מאוד וחסון, עם מקור כבד ורחב בבסיסו. הנוצה אפורה-לבנה עד לבנה מלוכלכת, ללא הגוון הוורוד של השקנאי המצוי, ובאור חזק נראית כמעט אפורה-כסופה. על הכיפה וחלקה האחורי עומד גוש צפוף של נוצות רופפות ומסולסלות, שעל שמו נקרא המין. העור החשוף סביב העין לבן-צהבהב בהיר עד לילכי ועובר בהדרגה לנוצות הראש ואינו מסתיים בקו חד; העין בהירה, בדרך כלל לבנה-צהבהבה, ולכן בולטת מעט בלבד על רקע צד הראש הבהיר. השק צהוב עד צהוב עמום מחוץ לעונת הקינון והופך כתום-אדום בתחילת האביב. הרגליים אפורות-עופרת כהות. בתעופה נראית כנף אפורה-לבנה אחידה: רק האברות הראשוניות אפורות מעט כהות יותר והקצוות הקיצוניים אפורים-שחורים עמומים, ללא גבול חד, ותחתית הכנף בהירה עם רצועה מרכזית לבנה יותר. הצעירים אפורים-חומים עמומים, וגם אז אין להם שחור בכנף.

מינים דומים

השקנאי המצוי הוא מין ההתבלבלות הממשי היחיד, ובתעופה השאלה נפתרת מיד: לאותו מין נוצות תעופה שחורות פחם הבולטות בחדות על רקע המכסות הלבנות הן מלמעלה והן מלמטה, ואילו לשקנאי המסולסל כנף אפורה-לבנה אחידה ללא שפה אחורית שחורה. בישיבה מסגיר את עצמו השקנאי המצוי בנוצה לבנה-שמנת עם גוון ורוד, בעור חשוף ורוד עד בצבע בשר סביב עין כהה, בציצית עורף חלקה, מחודדת ונשמטת וברגליים בצבע בשר; השקנאי המסולסל אפור-לבן, עם סביבת עין בהירה יותר בלבן-צהבהב ועין בהירה, נוצות ציצית מסולסלות על כל החלק האחורי של הכיפה ורגליים אפורות-עופרת. גם ההתנהגות מסייעת ממרחק: שקנאים מסולסלים דגים לבד או בפיזור רופף, שקנאים מצויים בחצי סהר סגור. השקנאי ורוד-הגב מאפריקה, לכל היותר נודד תועה עד עמק הנילוס באזור זה, קטן בבירור ואפור יותר, עם רגליים אפורות-ורודות ומקור דק יותר. להקות דואות עשויות להזכיר חסידות או עגורים ממרחק, אך הצוואר המכונס עם המקור מונח על החזה מזהה את השקנאי.

בית גידול

אגמי מים מתוקים גדולים ורדודים ושפכי נהרות עם שטחי קנה-סוף נרחבים, וכן קטעים תחתונים של נהרות, מאגרים ובחורף לגונות מליחות ומפרצי חוף. הוא נח על שרטונות חול, על מרבדי קנה-סוף צפים ועל איונים נמוכים. הוא דג בדרך כלל לבדו או בקבוצה רופפת ומפוזרת, שוחה בשקט וגורף לפניו, ורק לעתים רחוקות עובד בחצי הסהר המתואם שבו משתמש השקנאי המצוי. הבדל זה בהתנהגות הדיג הוא לעתים קרובות הרמז השימושי הראשון ממרחק רב.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן מאגמי פרספה ומאגם קרקיני דרך הבלקן האדריאטי, מזרח הבלקן ודלתת הדנובה עד אנטוליה, אזור הים הכספי ומרכז אסיה; ציפורי הבלקן נשארות ברובן באזור כל השנה, ואילו מקננים צפוניים עוברים לדרום הבלקן, לאנטוליה ולמזרח התיכון. באיים הבריטיים ובצפון-מערב אירופה כל שקנאי שנצפה הוא כמעט בוודאות ציפור מאוסף; השבה לארצות השפלה נדונה, אך חוקרים המעורבים בכך אומרים שהיא עדיין דורשת הכנה רבה. בחצי האי האיברי הוא נדיר ביותר, וגם שם המקור לעתים רחוקות ברור, כי המין מוחזק באוספים. תצפית בשקנאי מסולסל בר מחייבת אפוא נסיעה לדרום הבלקן או לדנובה התחתונה: הציפורים שם נגישות והמושבות מסומנות היטב.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

סעו למיקרי פרספה או לאגם קרקיני במרץ או בתחילת אפריל: לציפורים אז שק כתום-אדום וציצית מסולסלת מלאה, והן יושבות קרוב לחוף. בקרקיני לכו לאורך שולי הסוף מהסכר שליד הכפר קרקיני בשעתיים הראשונות שאחרי הזריחה, כשהאור נמוך והמים שקטים; הגוון האפור של הכנף והרגליים האפורות-עופרת אינם מותירים אז ספק. מדצמבר עד פברואר מתקבצים גם מספרים גדולים, אך השק עדיין צהוב עמום בתקופה זו.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). המין ירד בחדות במהלך המאה העשרים עקב ייבוש ביצות, רדיפה על ידי דייגים והפרעה במושבות, אך התאושש מאוד באירופה מאז כ-1990 בזכות הגנה על המושבות, אזורי שקט ובידוד קווי חשמל; ב-2017 עודכנה הדרגה בהתאם מפגיע לקרוב לסיכון. התנגשות בכבלים, הפרעה בעונת הקינון, תנודות במפלס המים ושפעת העופות נותרים האיומים העיקריים, כפי שהראתה התפרצות קשה בתחילת 2022.

שם מדעי

Pelecanus crispus | Bruch, 1832

Bruch תיאר את המין ב־1832 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Pelecanus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Pelecanus היא הצורה הלטינית של היוונית pelekan 'שקנאי', שמקורה ב-pelekys 'גרזן'. crispus בלטינית 'מסולסל', על שם הנוצות הפרועות בעורף. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־דלמטיה.