סיטת קורסיקהסִיטַת קוֹרְסִיקָה | Sitta whiteheadi

קול

pu קל ושרוק, לרוב חוזר בסדרות קצרות, הוא צליל הקשר הרגיל והדבר הקל ביותר ללמוד. ציפורים מוטרדות משמיעות קולות מחוספסים וממושכים המזכירים זרזיר. השיר צלול, מצלצל ומהיר, סדרה מתגלגלת שבהרים הושוותה לצווחות סיסי הרים. ביער לאריקיו שקט הקריאה נשמעת למרחק רב, וכמעט תמיד הקול הוא שמסגיר את הציפור ולא המראה שלה.

זיהוי

קטנה, עגולה וקצרת-זנב מאוד — קטנה בבירור מהסיטה האירופית ועם מקור דק וקצר יותר. הצד העליון כחול-אפור, הצד התחתון לבן-אפרפר עם גוון חולי על צדי הגוף והבטן, הגרון והלחיים לבנים יותר. לזכר מצח וכיפה שחורים ומתחתם פס עין שחור, המופרדים בפס גבה לבן רחב ותחום בחדות הנמשך הרחק מאחורי העין; שלושת הפסים המקבילים האלה יוצרים דגם מפוספס בראש. אצל הנקבה הכיפה ופס הגבה באותו אפור כמו הגב, ולכן הראש נראה אחיד בהרבה, אם כי פס העין הכהה עדיין נראה. נוצות הזנב החיצוניות שחורות עם כתמים לבנים וקצוות אפורים. הצעירים דומים לנקבה.

מינים דומים

בלבול עם סיטה אחרת אינו אפשרי בקורסיקה: אין מין שני, והסיטה האירופית נעדרת מהאי לחלוטין. טפס-העצים קצר-האצבעות מטפס באותם יערות אורן, אך תמיד כלפי מעלה ונשען על זנב נוקשה ומחודד, צבעו חום מנומר ולא כחול-אפור, ומקורו דק ומעוקל; ציפור ההולכת עם הראש כלפי מטה מכריעה את העניין מיד. הירגזי השחור והירגזי המצויץ חולקים איתה את היער ואת הגודל, אך להם מקורות קצרים ועבים והם אינם מטפסים על גזעים. לסיטה אדומת-החזה אותו דגם ראש, אך יש לה כתם חזה חלודי גדול, והיא חיה במרחק אלפיים קילומטרים.

בית גידול

יער הרים של אורן קורסיקה, בין כאלף לאלף וחמש מאות מטרים בעונת הקינון, עם מופעים חריגים משבע מאות וחמישים ועד אלף ושמונה מאות מטרים וירידה קלה בחורף. במקום שבו אורן הלאריקיו מפנה מקום לאשור או לאורן ימי הציפור עוקבת, אך ליבת התחום הייתה ונשארה יער אורנים ותיק. זוג מגן על שלושה עד עשרה הקטרים. הקן נבנה בחלל ששתי הציפורים חוצבות בעצמן באורן מת או מכורסם בן מאתיים או שלוש מאות שנה, בגובה שניים עד שלושים מטרים; גם חורי נקרים ישנים מנוצלים. התטולה מונה ארבע עד שש ביצים. ללא אורנים מתים ותיקים עומדים אין אתר קינון; פינוי עץ מת מסלק אפוא את עצי הקינון.

תפוצה ונדידה

קורסיקה בלבד, מיער טרטג'ינה-מלאיה בצפון ועד יער לוספדאלה בדרום, עם המספרים הגדולים ביותר בגושי מונטה צ'ינטו, מונטה רוטונדו, מונטה רנוסו ומונטה אינקודינה, וכן שתי אוכלוסיות נפרדות בקסטניצ'ה וביער קניה. כל התחום המאוכלס הסתכם בכמאה שמונים וחמישה קילומטרים רבועים ב-2011, והאוכלוסייה הוערכה בשלושת אלפים ומאה עד ארבעת אלפים וארבע מאות ציפורים בוגרות סביב 2013. המין אינו עוזב את האי לעולם; מעולם לא נרשמה ציפור בר מחוץ לקורסיקה.

• קינון (קיץ)
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

באפריל, במאי או ביוני נסעו לקול דה סורבה, ליער ויזבונה, ליער אאיטונה או לואלדו-ניילו, חנו ליד חלקת אורני לאריקיו ותיקים וכבו את המנוע. הקשיבו ל-pu הרך והחוזר גבוה מעל. אחר כך סרקו את הענפים העליונים במשקפת: הציפורים נשארות בצמרות ויורדות נמוך לעתים רחוקות. אורן מת וחשוף העומד באמצע היער הוא המקום הטוב ביותר להמתנה. הבוקר המוקדם הוא הזמן הקל ביותר בהרבה; בחום היום היערות האלה משתתקים.

מצב שימור

פגיעה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע) מאז 2010. התחום קטן ומקוטע והמספרים יורדים — ירידה של כעשירית בתוך עשר שנים נרשמה סביב 2011. האש היא האיום הכבד ביותר: השרפות של קיץ 2000 פגעו בכארבעה אחוזים מהאוכלוסייה, ולאחר השרפות של אוגוסט 2003 הספירות באביב שלאחר מכן בגזרה השרופה ירדו ביותר משליש. נוסף על כך, שטח שרוף מתחדש לעתים קרובות כאורן ימי או כאלון שעיר ולא כלאריקיו, וכריתת אורנים מתים מסלקת בדיוק את עצי הקינון. אורן קורסיקה גדל לאט; מה שאובד אינו חוזר בתוך חיי אדם.

שם מדעי

Sitta whiteheadi | Sharpe, 1884

Sharpe תיאר את המין ב־1884 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Sitta הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Sitta הוא השם היווני העתיק sittē לסיטה. whiteheadi נקרא על שם החוקר וחוקר הציפורים האנגלי ג'ון וייטהד (1860–1899), שהביא את הציפור לידיעת המדע ב-1883. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הרי קורסיקה.