ורדית אירופית (Carpodacus erythrinus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השיר מובחן: משפט שרוק צלול ומעט נוגה של ארבעה או חמישה צלילים העולה ויורד, בהולנדית מתועתק לעתים קרובות כ-wie ziet je? — ik zie je (מי רואה אותך? — אני רואה אותך). הוא חוזר שוב ושוב מזרד חשוף או מתיל מסוף מאי עד יולי. הקריאה היא oo-eet קצר, עולה ומעט אנפפי, הנשמע בדרך כלל מתוך שיח לפני שהציפור נראית.

האזנה: שירהXC1105585

הקלטה: Kevin Guille — CC0 · xeno-canto

זיהוי

פרוש קומפקטי עם ראש גדול, זנב קצר ומקור עבה וקהה. הפנים שטוחות וללא סימנים כלל — ללא פס גבה, ללא פס עין, ללא כתם לחי — ולכן העין הכהה הגדולה בולטת על פני פנים חלקות. לזכרים בני שלוש שנים ומעלה ראש, חזה ושת בצבע קרמין מעל גב עליון חום, עם שני פסי כנף בהירים צרים. הנקבות, הצעירים והזכרים בשנתם השנייה אפורים-חומים עם פסים מטושטשים על החזה והצדדים ואותם שני פסי כנף, ואין להם אדום כלל.

מינים דומים

יש להניח שהציפור הנצפית חומה. דרור הבית דומה בצורתו אך יש לו דגם ראש ברור עם פס גבה בהיר וגב עליון מפוספס; לתפוחית המצויה כתמי כנף לבנים וצדי זנב לבנים ומקור דק יותר; החורפי צהוב-ירקרק עם פס כנף צהוב. לוורדית האירופית הפנים החלקות ביותר, העין הכהה הגדולה ביותר והמקור העבה והקהה ביותר מכולם, ושילוב זה תקף בכל לבוש, כולל הזכר האדום.

בית גידול

שיחייה לחה ומגודלת: סבכי ערבה ואלמון לאורך נחלים ונהרות, מרעה מוזנח עם עוזרר וסמבוק, שולי יער, נטיעות צעירות, שולי דרכים רחבים מכוסי שיחים, ובצפון התחום פארקים גדולים וגינות נטושות. תמיד שיחים עם שטח פתוח ביניהם, ובדרך כלל מים בקרבת מקום.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת מסקנדינביה ומאזור הים הבלטי מזרחה דרך מזרח אירופה ועד סיביר, ודרומה יותר בהרי אנטוליה והקווקז. במהלך המאה ה-20 התקדם הגבול המערבי בהתמדה, כך שמרכז אירופה, מערב הים הבלטי והחוף הדרומי של הים הצפוני נמצאים כיום בתוך התחום. באיים הבריטיים מופיעים זכרים שרים מדי שנה, בעיקר באיים הצפוניים ובחוף המזרחי בסוף האביב, וקינון הוכח רק פעמים ספורות. כל האוכלוסייה חורפת בהודו ובדרום-מזרח אסיה, ולכן היא מגיעה מאוחר כל כך ועוזבת מוקדם כל כך.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בנסיעה לאזור הים הבלטי, צאו במחצית הראשונה של יוני: באמצע מאי הציפורים עוד לא הגיעו, ובאוגוסט הן כבר עזבו. סרקו עמק נהר מכוסה שיחים או סבך לח והקשיבו; הזכר השר יושב בדרך כלל בראש שיח או על תיל, בגלוי.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). ההתפשטות מערבה נעצרה: לאורך הגבול שנכבש לאחרונה, כולל החוף הדרומי של הים הצפוני ומערב הים הבלטי, המספרים ירדו שוב מאז כ-2000, בעוד שאוכלוסיית הליבה במזרח אירופה ומזרחה משם נשארת גדולה ויציבה. השארת עמקי נחלים לגדול פרא ושמירה על שיחיית גדות הם האמצעים היחידים הזמינים בקצה זה של התחום.

שם מדעי

Carpodacus erythrinus | (Pallas, 1770)

Pallas תיאר את המין ב־1770 בשם Loxia erythrina; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Carpodacus הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Carpodacus ביוונית, מ-karpos 'פרי' ו-dakos 'נושך'. erythrinus נגזר מהיוונית eruthros 'אדום', על שם הנוצות בצבע כרמין של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהרות הוולגה והסמרה.