כוס חום (Aegolius funereus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שיר הזכר הוא סדרה מהירה וחלולה של חמש עד שמונה שריקות, לעתים יותר מעשר, poo-poo-poo-poo-poo, העולה מעט בגובה ובעוצמה לקראת הסוף ומתחילה מחדש לאחר כמה שניות. בלילה ללא רוח היא נישאת שניים עד שלושה קילומטרים. יש גם kyak אזעקה קצר וחד, וצחקוק רך ליד הקן. שיא השירה מסוף פברואר עד אפריל, בעיקר סביב חצות ובשעות האחרונות שלפני אור ראשון; הציפורים שרות שוב לזמן קצר בספטמבר ובאוקטובר.

האזנה: שירה של הזכרXC407208

הקלטה: Klaus-Jürgen Papke — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

ראש גדול ועגול עם דיסקת פנים רחבה בגוון אפור בהיר התחומה בשוליים כהים; בתוכה עיניים צהובות מתחת לגבות לבנות מורמות. הכיפה חומה כהה עם נקודות לבנות קטנות וצפופות, הגב חום עם נקודות לבנות גדולות, והגחון לבנבן עם כתמים חומים מטושטשים במקום פסים חדים. הרגליים והאצבעות מנוצות בצפיפות בלבן עד הציפורניים, ומכאן שמו ההולנדי של המין. הזנב קצר; התעופה ישרה ואחידה על כנפיים רחבות ומעוגלות, ללא הגלים של הכוס הגמדי או של כוס החורבות. הנקבות שוקלות 130 עד 215 גרם והזכרים 90 עד 140, הבדל שאינו נראה בשטח.

מינים דומים

הכוס הגמדי חולק לעתים קרובות את אותו יער, אך הוא קטן בהרבה, עם ראש קטן ועגול וללא דיסקת פנים בולטת, קו גבה נמוך המקנה מבט חמור, זנב ארוך יחסית המורם לעתים קרובות ותעופה גלית עמוקה הדומה לזו של נקר; הוא גם פעיל בשעות הדמדומים וביום, ואילו הכוס החום מופיע רק לאחר רדת החשכה. 'העיניים המדומות' שעל עורף הכוס הגמדי חסרות כאן. לכוס החורבות כיפה שטוחה, גבות לבנות רחבות ועיניים צהובות בהירות, והוא יושב על עמודים ועל רכסי גגות בשטח חקלאי פתוח, לא ביער הרים סגור. הלילית המצויה גדולה בהרבה, עם פנים עגולות ואחידות ועיניים שחורות לגמרי.

בית גידול

יער מחטניים ישן וצפוף של אשוחית, אורן ואשוח לבן, בצפון גם מעורב בליבנה, ולצדו קרחות, שטחי כריתה ועץ מת רב. הוא מקנן כמעט רק בחורים נטושים של נקר שחור ומקבל בקלות תיבות קינון. הוא צד נברנים וחדפים מענף נמוך ומאתר טרף בחושך כמעט רק בשמיעה, אף מתחת לשכבת שלג.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

הטייגה של סקנדינביה, של אזור הבלטי ושל מזרח אירופה עד עמוק בסיביר, ודרומה כאיים מפוזרים ביערות ההרים: הרץ, אייפל, זאוארלנד, היער השחור, היער הבווארי, האלפים, הקרפטים, הבלקן והפירנאים. בשוליים המערביים של התפוצה הוא מקנן בארדנים ובהוט-פאן ובהרים הנמוכים של מרכז אירופה. בשפלה שמצפון לכך הוא מבקר נדיר מאוד, עם זכרים קוראים בפלווה ובדרנטה בסוף הסתיו ובחורף אך ללא קינון מאושר. בשנים שבהן יש מעט נברנים בצפון נודדים בעיקר הצעירים הרחק דרומה ומערבה, ואז הם מופיעים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

השיטה המעשית היחידה היא האזנה. במרץ, בלילה בהיר וללא רוח סביב חצות, יש לעמוד בשולי יער אשוחית ישן בארדנים, באייפל או בהרץ ולהמתין; סדרת השריקות נישאת לקילומטרים ומצביעה מיד על הכיוון. יש להתלבש בחום, כי העמידה במקום היא חלק מהעניין. אין להשמיע הקלטות: המין מגיב אליהן בחוזקה ועלול לנטוש בגללן את הטריטוריה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה גדולה בטייגה ואוכלוסיות קטנות ומקוטעות בהרים הדרומיים. מאחזים דרומיים אלה פגיעים: אובדן עצים ישנים עם חורי נקר שחור, פינוי עץ מת והסבת יער הרים מעורב למטע אחיד גיל הופכים יערות לבלתי מתאימים, ודלק האורנים הוא טורף הקינים העיקרי. בפירנאים העלו תיבות קינון ושימור עצים חלולים את המספרים במקומות מסוימים.

שם מדעי

Aegolius funereus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Strix funerea; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Aegolius הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Aegolius היא המילה הלטינית לינשוף צורח, שנלקחה מהיוונית aigōlios, 'ציפור מבשרת רעות'. funereus היא בלטינית 'של הלוויה'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.