ריסה שחורת-רגל (Rissa tridactyla) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הקריאה היא שמה האנגלי: kitti-waaake אפי, עקשני ותלת-חלקי, שבמושבה של מאות עופות מתעצם למקהלה רמה מאוד ומתנדנדת. יש גם kek-kek קצר וגבוה בעת מריבות על המדף. נשמעת מאפריל עד אוגוסט על צוקים באיים הבריטיים, בסקנדינביה, באיסלנד ובבריטני, ועל אסדות הגז הרחק בים הצפוני; ליד החוף ובנדידה העוף כמעט תמיד שותק.

האזנה: קריאות במושבהWikimedia Commons

הקלטה: Wikimalte — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

שחף בינוני וקצר רגליים עם ראש מעוגל, עין כהה קטנה ומקור צהוב-ירקרק ללא סימנים וללא כתם אדום. הרגליים קצרות ושחורות, ולכן העוף נראה גוץ על מדף סלע או על סוללת ים. הגב אפור בינוני; האברות הראשוניות מסתיימות במשולש שחור טהור וחד-תחום ללא כתמים לבנים כלל. בתעופה הכנפיים צרות ומחודדות והמשק נוקשה וקפיצי, יותר יסעור משחף, ואברות הזרוע מראות כתם בהיר הבולט באור נגדי. בחורף נוסף חצי צווארון אפור-כהה בעורף וכתם אוזן כהה. עופות בשנתם הראשונה מראים דוגמת W שחורה על פני הכנפיים הפרושות, צווארון שחור ורצועה שחורה על זנב מפוצל מעט.

מינים דומים

השחף האפרורי הוא מקור הבלבול הקבוע בתצפית ים: רגליים צהובות-ירקרקות ארוכות יותר, עין גדולה יותר, ובעיקר כתמים לבנים בולטים בקצה הכנף השחור. השחף הגמדי קטן בהרבה, עם קצות כנף מעוגלים ותחתית כנף כהה אצל הבוגרים; לשחפים גמדיים צעירים אותה דוגמת W, אך גם כיפה כהה, וחסרה להם רצועת הצוואר השחורה. השחף קדוד-הזנב, הנדיר המופיע באותן סערות סתיו, מראה כנף תלת-צבעונית עם משולש לבן גדול וזנב מפוצל של ממש. בתצפיות קצרות בים התבנית הכללית מכריעה: הריסה שחורת-הרגל חותכת נמוך בין שקעי הגלים במשקים נוקשים, והשחף האפרורי עף רופף וגבוה יותר.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

פלגית לחלוטין מחוץ לעונת הקינון, מעל שפת המדף היבשתי ומעל אזורי עליית מים, שם היא אוספת שפרוטים, דגי חול וסרטנים מפני המים במקום לצלול. מקננת על מדפים צרים של צוקים זקופים ומדביקה ספל קן בוצי לסלע, וגם על צוקים מלאכותיים: מבני רציפים, מזחים ומתקנים ימיים. בניגוד לרוב השחפים אינה מבקרת לעולם במזבלות או בשטחים חקלאיים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

תפוצה סביב-קוטבית בצפון האטלנטי והשקט, עם מעוזים אירופיים באיסלנד, בסקנדינביה, בסוולברד, באיי פארו ובאיים הבריטיים. דרומה יותר בצפון-מערב אירופה מקננת לעתים על אסדות גז ונפט בים הצפוני; עופות ליד החוף הם בעיקר נודדים ומשוטטים שנסחפו בסערות. דרומה עוד יותר היא חורפת במפרץ ביסקאיה ומול גליסיה, ובמספרים קטנים יותר עד הים התיכון.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

תצפית ים היא הדרך לראות אותה מהיבשה: בסערה צפון-מערבית חזקה בין אוקטובר לינואר יש להתמקם בנקודת תצפית ים בחוף הדרומי של הים הצפוני, כגון וסטקפלה, הבראוורסדם, קמפרדוין או מזח איימאוידן, ולספור מאור ראשון. העופות חולפים נמוך בשורות רופפות, ואחרי סערה של ממש הם נשארים לעתים ימים אחדים בתוך קו המשברים. חציה במעבורת או שיט פלגי מאפשרים תצפיות רגועות בהרבה בעופות הניזונים מאחורי האונייה, עם זמן לבדוק את הקצה השחור ואת הרגליים השחורות.

מצב שימור

פגיעה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע). מאז 2017 הריסה שחורת-הרגל מסווגת כפגיעה ברשימה האדומה העולמית; ההערכה האירופית תואמת לכך, ובתוך האיחוד האירופי המין נחשב בסכנת הכחדה. הסיבה היא המזון: התחממות הימים מזיזה את הפלנקטון ואיתו את דגי החול, בדיוק בשבועות שבהם יש להאכיל את הגוזלים, והדיג התעשייתי של דגי חול החריף את ההשפעה. מושבות באיים הבריטיים, בסקנדינביה ובסוולברד הצטמצמו בחצי או התרוקנו בתוך עשורים ספורים; אוכלוסיית האסדות בים הצפוני גדלה, אך קטנה מדי כדי להפוך את המגמה האירופית.

שם מדעי

Rissa tridactyla | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Larus tridactylus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Rissa הוגדר ב־1826 על ידי Stephens. Rissa נגזר מהאיסלנדית rita, השם המקומי של הריסה שחורת-הרגל. tridactyla ביוונית 'תלת-אצבעי', מ-tri- 'שלוש' ו-daktylos 'אצבע': אצל שחף זה האצבע האחורית מנוונת לגדם. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בריטניה הגדולה.