אדמון אזוריאַדְמוֹן אָזוֹרִי | Pyrrhula murina

קול

גם כאן הקריאה היא הסימן הטוב ביותר: peuu שרוק, רך ונמוך, צליל אחד יורד מעט, מלא וצרוד מעט יותר משל האדמון המובהק ומושמע כל השנה. לעתים קרובות זה הסימן היחיד לציפור, העובדת בשקט ומוסתרת בעלווה. השיר הוא מלמול מהוסס, רך וחורק הנשמע רק ממרחק קצר, עם צלילים צפצופיים ושרוקים המשולבים בו, בעיקר באביב.

זיהוי

גדול וכבד יותר מהאדמון המובהק, עם מקור שחור עבה ורחב. כיפה שחורה היורדת אל מתחת לעין, סנטר שחור, ומעבר לזה גוף אפור-חום אחיד: ראש, גב, חזה ובטן באותו גוון אפור-עכבר עמום, ולזכר לכל היותר גוון ורוד או יין קלוש על החזה וצדי הגוף. הכנפיים והזנב שחורים עם ברק כחול, פס אפור-בהיר אחד חוצה את הכנף, והשת לבנה — אותו כתם לבן הנראה כשהציפור מסתובבת ומתרחקת, כמו אצל האדמון המובהק. הזכר והנקבה דומים מאוד; לא ניתן לקבוע את הזוויג בוודאות בשטח. לצעירים אין כיפה שחורה והם חומים חמים יותר.

מינים דומים

בסאו מיגל אין עם מה לבלבל אותו: זהו האדמון היחיד בארכיפלג ואוכל הזרעים הגדול ביותר באי בפער ניכר. האדמון המובהק אינו מופיע באיים האזוריים; זה לצד זה, למין זה חסרים בבירור הוורוד הבוהק של הזכר והגב האפור-כחלחל, והוא נשאר בגוון עמום אחד מהראש ועד הזנב, עם מקור כבד יותר באופן ניכר. בתוך היער יש להיזהר מלפטור אותו כשחרור או כזרזיר: השת הלבנה, המקור השחור התפוח ואופן האכילה האיטי והשקט מכריעים.

בית גידול

יער הדפנה המקומי של רכס הפסגות, עם דפנה, צינית, ערער אזורי ואברש עצי, בין כשלוש מאות לתשע מאות מטר, וכן השיחים הסמוכים ושולי היער הפתוחים שבהם הוא ניזון מעשבונים ומשרכים. התזונה שלו משתנה עם העונה כמו אצל מעט ציפורים: ניצני פרחים באביב, זרעים ופירות בקיץ ובסתיו, נבגי שרכים וניצני עצים בחורף — לוח שנה שרק יער מקומי מגוון יכול להשלים.

תפוצה ונדידה

הקצה המזרחי של סאו מיגל באיים האזוריים בלבד: סרה דה טרונקירה והמדרונות סביב פיקו דה ורה, עם ציפורים גם סביב סלטו דו קוואלו בסתיו. כל תחום התפוצה העולמי משתרע על כמה מאות הקטרים של יער. באיים האזוריים האחרים הוא אינו מופיע, והוא מתרחק מהיער שלו לכל היותר כמה קילומטרים.

• יציב

איך ומתי לחפש

סעו למרכז המבקרים של הפריולו בקנסלה דו סינזירו או לכביש שמעל סלטו דו קוואלו, מוקדם בבוקר, והקשיבו קודם: ה-peuu הרך נשמע לפני שהציפור נראית. אחר כך עמדו בשקט וחפשו בגובה נמוך ובינוני בעלווה, משום שהיא זזה מעט מאוד. אוגוסט עד נובמבר היא העונה הטובה ביותר, כשהציפורים באות לשיחים הנושאים זרעים לאורך שולי היער. קחו ציוד גשם; הרכס הזה הוא אחד המקומות הגשומים ביותר באיים האזוריים.

מצב שימור

פגיע ברשימה האדומה של האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע; בעבר היה בקטגוריה חמורה בהרבה. הבעיה מעולם לא הייתה ציד או כריתת היער, אלא חניקתו בידי צמחים מוכנסים: ארז יפני, עץ שושנת-העמקים, פיטוספורום אוסטרלי ובעיקר ג'ינג'ר קהילי דחקו את השיחים המקומיים ואיתם את רצף מקורות המזון שהציפור תלויה בהם לאורך השנה. מאז תחילת המאה הנוכחית מפונה צמחייה זרה באופן שיטתי מסרה דה טרונקירה ויער מקומי ניטע מחדש, והאוכלוסייה עלתה בהתאם: ב-2008 נספרו 775 ציפורים, לעומת כמה עשרות זוגות בשנות ה-70. האזור מוגן כאזור הגנה מיוחד, אך המין נשאר תלוי בהמשך הניהול.

שם מדעי

Pyrrhula murina | Godman, 1866

Godman תיאר את המין ב־1866 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Pyrrhula הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Pyrrhula היא המילה הלטינית לעוף בצבע להבה שאריסטו מזכיר, מהיוונית purrhos 'בצבע להבה', מ-pur 'אש'. murina בלטינית 'אפור כעכבר', מ-mus, muris 'עכבר', על שם הנוצות האפרפרות-חומות העמומות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סאו מיגל, האיים האזוריים.