סתרי צוקיםסִתְרִי צוּקִים | Prunella collaris

קול

השיר הוא משפט מתגלגל וארוך למדי של צלילים צלולים ומצלצלים, מהיר ועשיר יותר מהצלצול המהיר של הסתרי המצוי ובעל אופי מעט דמוי עפרוני, הנשמע מסלע או בתעופת שיר קצרה שבה העוף עולה בכנפיים נוקשות ורוטטות וגולש חזרה מטה. הקריאה היא tchirrp קצר ומתגלגל או drüü מעט אנפופי הנשמע ברוח מעל המפולת; עופות מבוהלים מוסיפים סלסול דק.

זיהוי

גדול בשליש מהסתרי המצוי וחסון בהרבה: ראש כבד, זנב קצר, כנפיים רחבות, במבנהו קרוב יותר לקיכלי קטן מאשר לדרור. הראש, הגרון והחזה העליון אפורים, הגב חום-אפור עם פסים כהים, ופסים רחבים בצבע ערמוני יורדים לאורך הצדדים וצדי החזה, ונראים מכל מרחק כמשטח כתום חם. שני סימנים מכריעים. הראשון הוא הגרון: לבן, מנוקד שחור בצפיפות ובעדינות, סינר קטן משובץ שאין לאף סתרי אחר. השני הוא המקור: דק ומחודד כמו אצל כל הסתריים, כהה בקצהו, אך עם בסיס צהוב עז ללסת התחתונה, הבולט באור מטווח קצר. על הכנף המקופלת שתי שורות של קצות נוצות לבנים נראות כקו כפול של נקודות, ולנוצות הזנב החיצוניות קצות לבנים. העין חומה כהה, הרגליים כתומות-אדומות. הזוויגים דומים; הצעירים עמומים יותר, עם גרון מנוקד פחות בחדות וצדדים דהויים. נע על סלע ועל עשב קצר בצעדים מהירים וקפיציים ועף נמוך ולזמן קצר מסלע לסלע.

מינים דומים

הסתרי המצוי הוא מין הבלבול הממשי היחיד, וההבדל גדול בבדיקה: קטן בשליש ודק בהרבה, גרון אפור-צפחה חלק ללא נקודות, ללא משטחי צד ערמוניים, ללא נקודות לבנות בכנף ועם מקור כהה כולו. ממרחק בין המפולות סתרי הצוקים עלול להיראות כבארית הרים, אך לה מקור כבד בצבע קרן לפיצוח זרעים, פס גבה בהיר רחב וכתם גרון צהוב. פפיון המים וזרעית השדה הולכים על אותה קרקע, אך הם דקים וארוכי רגליים יותר, מפוספסים מלמטה, ללא ברדס אפור וללא גרון משובץ. כלל המשפחה תקף כאן כבכל מקום: מקור חרקים דק ומחודד מבדיל כל סתרי מכל דרור, גבתון או פרוש בהר.

בית גידול

קרקע סלעית פתוחה מעל קו העצים: מדרונות מפולת ושדות סלעים, מצוקים עם מדפים וסדקים, וכרי עשב אלפיניים שבהם עשב קצר מתחלף בסלע חשוף. באלפים ובפירנאים בדרך כלל בין 1800 ל-3000 m, מקומית גבוה יותר; סביב הים התיכון גם נמוך יותר, על מסיבי גיר חשופים. מחפש מזון ברגל בין האבנים, לאורך כתמי שלג ועל עשב שנרעה עד הקרקע, ואוכל חרקים ועכבישים בקיץ ובעיקר זרעים בחורף. מחוץ לעונת הקינון משתמש במדפים נמוכים יותר, בערוצים, בחומות מבצרים ישנות, בכפרי הרים ובאתרי סקי, ובדרום הבלקן ובאנטוליה גם במצוקי ים.

תפוצה ונדידה

תפוצה מהר להר. בתחום מדריך זה מקנן בהרי קנטבריה, בפירנאים, ברכס האיברי ובסיירה נבדה, באטלס הגבוה, בקורסיקה ובסיציליה, באלפים ובאפנינים, בקרפטים ובכל הבלקן עד כרתים, וברחבי אנטוליה והקווקז. תושב קבע, עם תנועה לפי גובה ולא לפי קו רוחב: העופות יורדים כמה מאות מטרים בחורף, לעתים עד העמקים – באזור הים התיכון אז גם על מצוקים, בערוצים ובמרכזי ערים עתיקים – אך לעתים רחוקות עוזבים את ההרים. תצפיות בשפלות צפון-מערב אירופה נדירות מאוד, כל אחת של עוף השוהה זמן קצר על מצוק, סוללה, מחצבה או גג.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

המקום הקל ביותר הוא התחנה העליונה של רכבל. סתרי הצוקים לומדים מהר שתחנות הרים, בקתות מקלט וחניונים גבוהים הם מקורות מזון, וביולי ובאוגוסט הם מגיעים עם צאצאיהם עד כמה מטרים משולחנות הפיקניק. אחרת, יש לסרוק את העיקולים העליונים של מעבר הרים גבוה בבוקר המוקדם: עוף אחד על עמוד עם משפט שיר מתגלגל מסגיר את השאר. כדאי לספור אותם, כי לעתים רחוקות יש רק שניים – העופות חיים בקבוצות של שלושה או ארבעה זכרים עם מספר דומה של נקבות החולקים טריטוריה אחת, ולכן ליד הקן יש תנועה מתמדת של מרדפים ושל תצוגת כנף מורמת ורוטטת. בחורף החיפוש משתנה: מצוקים מוארים בשמש נמוך יותר בעמק, חומות מבצרים, ולאורך הים התיכון מצוקי הים.

מצב שימור

אינו בסכנה, עם אוכלוסייה גדולה המפוזרת בדלילות על פני עשרות אלפי קמ״ר של שטח גבוה ומוערכת כיציבה ברחבי אירופה. המין נמנע מרוב בעיות השפלה, אך לא מטיפוס חגורות הצמחייה כלפי מעלה: ככל שהחורש והעשב הסגור עולים, השטח הסלעי הפתוח שהוא תלוי בו מצטמק. הרחבת אתרי סקי ויישור מסלולים לוקחים מקומית אתרי קינון, בעוד שאתר סקי בחורף מספק מזון. האוכלוסיות הקטנות והמבודדות ביותר נמצאות לאורך הקצה הדרומי של התפוצה: סיירה נבדה, האטלס הגבוה, כרתים וקפריסין.

שם מדעי

Prunella collaris | (Scopoli, 1769)

Scopoli תיאר את המין ב־1769 בשם Sturnus collaris; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Prunella הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Prunella מהגרמנית Braunelle, שמו של הסתרי המצוי, צורת הקטנה של braun 'חום'. collaris בלטינית 'בעל צווארון', מ-collum 'צוואר'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קרינתיה, אוסטריה.