סערון מדירהסַעֲרוֹן מָדֵירָה | Pterodroma madeira

קול

שותק לחלוטין בים. מעל מדפי ההרים הציפורים קוראות בתעופה אחרי חצות ביללה גונחת וממושכת העולה ואז נקטעת, ומהמחילה עולה צליל צרוד ודו-הברתי החוזר על עצמו. הקול גבוה ודק מזה של ציפורי דסרטס וכף ורדה, ודווקא הבדל זה בגובה הצליל עזר במציאת המין מחדש בשנות ה-60. הקריאות תכופות ביותר בלילות חשוכים ללא ערפל ממאי עד ספטמבר.

זיהוי

סערון קטן ודק-מבנה עם כנפיים ארוכות וצרות, רחבות בבסיסן ומוחזקות מקושתות מעט. הצד העליון אפור עם דגם M שחרחר מקצה כנף לקצה כנף; השת והזנב אפורים בהירים וקרים יותר מהגב, והחלק האחורי הבהיר הוא הסימן השימושי ביותר ממרחק. הכיפה אפורה, הפנים לבנים עם כתם כהה סביב העין, הצד התחתון לבן עם כתם אפור בכל צד של החזה שאינו נסגר לרצועה. הכנף התחתונה כהה לכל אורכה, אף שלמיעוט מהציפורים יש בה לוח בהיר יותר. המקור שחור, קצר ו — זו הנקודה — נמוך ודק: בממוצע מעט יותר מעשרה מילימטרים גובה בבסיסו, לעומת שלושה-עשר בסערון דסרטס. ברוח התעופה מהירה ובקשתות גבוהות, הציפור עולה כמה מטרים ונוטה על כנפיים נוקשות; בשקט היא גולשת נמוך עם פרצים קצרים וחדים של משקי כנף.

מינים דומים

בים אי אפשר להבחין בביטחון בין ציפור זו לסערון דסרטס, ואף אחד מהשניים אינו ניתן להבחנה מסערון כף ורדה. לשלושתם אותו גב אפור, אותו דגם M, אותו זנב בהיר, אותם פנים לבנים ואותה כנף תחתונה כהה. ההבדל האמיתי היחיד מבני: סערון מדירה קטן ודק יותר ובעל מקור נמוך ודק יותר באופן ניכר, בממוצע כעשרה וחצי מילימטרים גובה לעומת כמעט שלושה-עשר בסערון דסרטס, וכנפו קצרה בממוצע בכסנטימטר וחצי. הבדל של כמה מילימטרים בגובה המקור אינו ניתן להערכה דרך טלסקופ מסירה נעה. למעשה רק צילום חד של המקור בפרופיל יכריע, וגם אז חלק ניכר מהציפורים המצולמות נשארות ללא זיהוי; ציפורים כאלה נרשמות כסערון כף ורדה/סערון מדירה. שתי דרכים עוקפות את הבעיה. הראשונה היא לוח השנה: סערון מדירה מטיל מאמצע מאי עד אמצע יוני וסערון דסרטס רק ביולי ובאוגוסט, ולכן הציפורים הקוראות מעל גוש ההרים בליל יוני הן אלה. השנייה היא המקום: בפיקו דו אריירו בלילה אין שום מין אחר. מחוץ לקבוצה קל יותר להכריע. היסעור שחור-הכיפה גדול וחום יותר, עם צווארון לבן וכנף תחתונה לבנה; יסעור קורי והיסעור הגדול גדולים ואיטיים בהרבה, עם מקורות צהובים כבדים; הסערונית החומה קטנה, כהה אחידה ובעלת זנב ארוך דמוי טריז.

בית גידול

שני עולמות שונים לחלוטין. הקינון מתבצע במחילות עפר על מדפים צרים, מכוסים באברש הרים ובשרכים, בקירות סלע כמעט אנכיים בגוש ההרים המרכזי של מדירה בין פיקו דו אריירו לפיקו רואיבו, בגובה 1,600 מטר ומעלה — עוף הים האירופי היחיד המקנן גבוה כל כך ורחוק כל כך מהים. בשאר השנה הוא חי מעל האוקיינוס האטלנטי הפתוח, מעל מים עמוקים ולאורך חזיתות והרים תת-ימיים, וחוטף בלילה דיונונים ודגים קטנים מפני המים בלי לנחות.

תפוצה ונדידה

אנדמי למדירה, עם תחום קינון שאפשר לראות כולו מנקודת תצפית אחת: שישה מדפים במרכז הגבוה של האי. כל האוכלוסייה העולמית מונה 130 עד 160 ציפורים בוגרות. בים עקבו אחר הציפורים הרחק אל תוך האוקיינוס האטלנטי, צפונה לעבר האיים האזוריים ומול חצי האי האיברי, אך מכיוון שאי אפשר להבחין בהן שם מסערון דסרטס, המפה מעבר למדירה היא במידה רבה השערה. הרחק ממקרונזיה, מול חצי האי האיברי ומצפון למפרץ ביסקאיה, התצפיות נדירות וכמעט תמיד נרשמות כסערון כף ורדה/סערון מדירה.

• קינון (קיץ)

איך ומתי לחפש

נסעו למדירה ועלו להר בלילה. הפארק הטבעי ומדריכים מקומיים מקיימים סיורי ערב ליד פיקו דו אריירו מיוני עד תחילת ספטמבר: ממתינים בחושך אחרי השקיעה עד שהציפורים הראשונות מגיעות מעל הגיא ומתחילות ליילל מעל. כמעט אין רואים אותן אך שומעים אותן היטב, וזו הדרך היחידה לרשום את המין בוודאות. צאו עם מדריך והישארו על השביל — מדובר בשישה מדפים מעל תהום, והפרעה כאן אינה חשש תאורטי. ביום, הפלגה ממצ'יקו או מפונשל בין יולי לספטמבר מאפשרת סיכוי לתצפית, עם דגש על צילומים חדים של המקור; רוב הציפורים צפויות להירשם כסערון כף ורדה/סערון מדירה.

מצב שימור

בסכנה (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: בסכנה), ובכך אחד מעופות הים המאוימים ביותר באירופה. בשנות ה-80 נותרו רק כמה עשרות זוגות; חולדות הטורפות ביצים וגוזלים וחתולים משוטטים הלוכדים בוגרים דוגרים על המדפים היו אז הגורם ונותרו כך גם כיום. מאז שהפארק הטבעי החל לצמצם חולדות על המדפים וללכוד חתולים, מספר הזוגות עלה בהדרגה — די כדי שב-2004 הועבר המין דרגה אחת למטה, מ'בסכנת הכחדה חמורה' ל'בסכנה'. עד כמה המרווח צר התברר באוגוסט 2010, כאשר שריפת הרים עברה במושבה והרגה שלושה בוגרים ועשרים וחמישה מתוך שלושים ושמונה הגוזלים. תאורה לאורך כבישי ההרים ובכפרים גורמת גם לצעירים לנחות במקומות שמהם אינם יכולים להמריא שוב, וביצה אחת לזוג בשנה הופכת התאוששות מכל נסיגה לאיטית.

שם מדעי

Pterodroma madeira | Mathews, 1934

Mathews תיאר את המין ב־1934 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Pterodroma הוגדר ב־1856 על ידי Bonaparte. Pterodroma ביוונית, מ-pteron 'כנף' ו-dromos 'רץ', על שם המעוף המהיר והגולש בקשתות רחבות. madeira מתייחס לאי מדיירה, שבו המין מקנן גבוה בהרים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מדיירה.