חופית לבנת-שתחוֹפִית לִבְנַת-שֵׁת | Calidris fuscicollis

קול

ציוץ גבוה מאוד, דק ודמוי חרק, tzeet או jeet, קרוב יותר לקול של עטלף או של חדף מאשר של חופמאי. הוא חד, קצר ובלתי מאופנן, וגבוה בבירור מכל שאר הקולות העולים מלהקת חופיות אלפיניות. בשפך נהר האוזן מוצאת את הציפור לפני העין, וחלק ניכר מהרישומים התגלו בדיוק כך.

זיהוי

חופית ארוכה ונמוכה בגודל חופית אלפינית אך שטוחה ומוארכת יותר, עם אברות ראשוניות הבולטות בבירור מעבר לזנב. המקור ישר עד מעוקל מעט, עם בסיס כתום עמום עד חום-אדמדם בלסת התחתונה; הרגליים שחורות. קווקוו שחור מכסה את החזה וממשיך כראשי חץ הרחק במורד צדי הגוף. פס גבה לבן, ארוך ובולט, נמשך מעל העין. כשהציפור נמתחת או ממריאה, נראה גוש לבן מרובע לרוחב מכסות הזנב העליונות. הבוגרות באוגוסט נראות אפורות ושחוקות; הצעירות חמות יותר, עם שולי נוצות כתף חלודיים וקווים לבנים בגב.

מינים דומים

תחילה קצות הכנפיים: אצל החופית לבנת-השת ואצל חופית בירד הם בולטים מעבר לזנב, אצל חופית אלפינית וחופית מגלית לא. אחר כך השת. לחופית לבנת-השת גוש לבן חד לרוחב מכסות הזנב העליונות; לחופית בירד שת כהה עם שוליים לבנים צרים בלבד. גם לחופית המגלית יש לבן שם, אך רחב יותר ונמשך יותר אל צדי הגוף, והיא גדולה יותר, ארוכת-רגליים יותר ובעלת מקור מעוקל באחידות. בסיס המקור הוא הבדיקה השלישית: כתום עמום בלסת התחתונה בחופית לבנת-השת, שחור כולו בחופית בירד. מעבר לכך, החופית לבנת-השת אפורה וקרה יותר ומסומנת בכבדות רבה יותר, עם קווקוו הגולש כראשי חץ אל צדי הגוף, ואילו לחופית בירד חזה חום-צהבהב אחיד התחום בחדות מול הלבן. החופית האלפינית היא המין שבלהקותיו היא מסתתרת: קצרת-כנף יותר, ארוכת-מקור יותר עם קצה מתכופף, שת בעל מרכז כהה ומבנה כבד וכפוף יותר. חופית כהת-חזה וחופית חדת-זנב נשללות מיד בשל רגליהן הצהובות עד הזיתיות, צווארן הארוך יותר ומבנן החסון יותר.

בית גידול

קרקע מלוחה: בוץ שפכים, ערוצים ובריכות בביצות מלוחות, בריכות מליחות ולגונות חוף, ויותר מכל חופמאי נארקטי אחר כאן, השטחים הפתוחים עצמם, שבהם היא ניזונה בין חופיות אלפיניות. היא משתמשת גם בשולי מים מתוקים, בחופי מאגרים ובשטחי עשב לחים, אם כי בתדירות נמוכה יותר מחופית בירד. מקננת בטונדרה חופית לחה מצפון אלסקה מזרחה עד האי באפין, וחורפת דרומה עד טיירה דל פואגו.

תפוצה ונדידה

נדידת הסתיו מובילה את המין מעל מערב האוקיינוס האטלנטי, ואזורי שפל החוצים את המסלול הזה מביאים ציפורים לצפון-מערב אירופה, ולכן היא נראית שם בערך פי שניים מחופית בירד. באיים הבריטיים היא שנתית ובעלייה, בעיקר צעירות מסוף ספטמבר עד נובמבר, עם בוגרות מיולי ואילך ובודדות בסוף האביב; לאורך חוף הים הצפוני בעיקר בוגרות, עם שיא מיולי עד ספטמבר. בדרום רוב הרישומים מהאיים הקנריים, רבים מהם קשורים להוריקנים, ומעטים יותר מחצי האי האיברי.

איך ומתי לחפש

מאוגוסט עד ספטמבר יש לבדוק להקות של חופיות אלפיניות על בוץ שפכים ובאתרי לינה בשעת גאות, ולחפש ציפור אחת היושבת נמוך וארוך יותר וקצות כנפיה מעבר לזנב. יש להקשיב לפני שמבריחים את הלהקה, משום שה-tzeet הגבוה נשמע למרחק ומסגיר את הציפור. אחר כך יש לאפשר לה לעוף כדי לראות את השת: מראה אחד זה סוגר את הזיהוי ושולל גם את החופית המגלית, שכתמה הלבן רחב יותר ונמצא על ציפור ארוכת-רגליים וארוכת-מקור יותר.

מצב שימור

פגיעה (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע) מאז עדכון הרשימה האדומה ב-2024, למרות אוכלוסייה עולמית שעדיין גדולה. הרישומים באירופה עלו בחדות מאז שנת 2000 בקירוב, אף שהדבר משקף בעיקר כיסוי צפייה רחב יותר ולא שינוי אצל הציפור. התחממות הטונדרה ותזוזת שיאי החרקים באזורי הקינון נמצאות במעקב, וכך גם מצב שפכי הנהרות האטלנטיים של צפון ודרום אמריקה שבהם הנדידה תלויה.

שם מדעי

Calidris fuscicollis | (Vieillot, 1819)

Vieillot תיאר את המין ב־1819 בשם Tringa fuscicollis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calidris הוגדר ב־1804 על ידי Merrem. Calidris נגזר מהיוונית העתיקה kalidris או skalidris, שם שבו השתמש אריסטו לעוף אפור לא מזוהה של שפת המים. fuscicollis מצרף את הלטינית fuscus 'כהה, חום' ל--collis '-צוואר', כלומר 'כהה-צוואר'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פרגוואי.