טריסטרמית (Onychognathus tristramii) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הקול הוא הסימן הטוב ביותר. השיר בנוי משריקות ארוכות וצלולות הגולשות לאט כלפי מעלה או מטה – tsuuuu-weee, hweee-oooo – המופרדות בשתיקות וחוזרות כהדים מקיר הערוץ; בבוקר שקט צליל בודד נישא יותר מקילומטר. ביניהן באים צלילים מטרטרים וחורקים בעלי אופי זרזירי הרבה יותר. קריאת האזעקה היא chrek קשה וצרוד. נשמע כל השנה, בעיקר בשעה הראשונה אחרי הזריחה וסביב אתר הקינון מפברואר ועד מאי.

האזנה: שירהXC1163983

הקלטה: Zsombor Károlyi — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדולה ודקה לזרזיר, עם זנב ארוך המתרחב לעבר הקצה ומקור דק ומעט מעוקל כלפי מטה. הזכר שחור-כחלחל מבריק כולו, עם ברק סגול בראש ובגב העליון. הסימן המכריע נמצא בכנף: האברות הראשוניות כתומות-קינמון עם קצוות שחורים; בציפור יושבת הן נראות בדרך כלל רק כטריז כתום צר בכיפוף הכנף, אך כשהציפור ממריאה כל קצה הכנף נראה כתום. לנקבה ראש, גרון וחזה עליון אפורים כאפר, מפוספסים דק בכהה, מול גוף שחור; הצעירים דומים לנקבה אך עמומים וחומים יותר. המקור והרגליים שחורים, העין כהה.

מינים דומים

העורב קצר-הזנב חולק את אותם ערוצים והוא הטעות הקלאסית ממרחק: גדול וכבד בהרבה, עם זנב טריזי קצר הבולט בקושי מעבר לקצות הכנפיים, מקור כבד ותעופה דאייה איטית – וללא כתום בכנף. הטריסטרמית צרה, ארוכת-זנב ומהירה, במשיכות כנף מהירות ורדודות. הסלעית שחורת-הבטן קטנה ממנה בחצי ומראה כיפה לבנה, שת לבן וצדי זנב לבנים. הזרזיר המצוי מגיע לדרום הלבנט בחורף, אך הוא קצר-זנב, מנוקד וצהוב-מקור, וניזון בשדות ובמדשאות ולא במצוקים. בקצרה, בשום מקום באזור זה אין ציפור שיר שחורה שנייה עם לוח אברות ראשוניות כתום.

בית גידול

קירות סלע, מצוקים, ערוצים וקניונים במדבר ובמדבר-למחצה, מחוף ים המלח ועד הרבה מעל אלף מטרים בהרי אדום ובסיני. הקן ממוקם בסדק או בחלל בסלע, בדרך כלל מעל מדרון תלול. החיפוש אחר מזון נעשה ברובו במקום אחר: על קרקע חשופה ומדרונות אבניים, בשיטים ובאשלים של ה-wadis (אפיקים יבשים הנושאים מים רק אחרי גשם), בדקלי תמר, ובמידה רבה בנוף האנושי הצמוד למצוקים – מדשאות קיבוצים, מרפסות מלונות, חניונים, פחי אשפה וגני אתרי הנופש של ים המלח. המים מקשרים את הכול: הציפורים מגיעות מדי יום למעיינות ולנאות מדבר לשתות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

חגורת המדבר הלבנטינית והערבית. באזור זה: מדבר יהודה וכל החוף המערבי של ים המלח, הנגב, הערבה עד אילת, ומעבר לבקע בפטרה, בדאנה ובוואדי רם, וכן סיני. מחוץ לאזור התחום ממשיך לאורך השוליים המערביים של חצי האי ערב עד תימן ודרום עומאן. היא תושבת קבע, אך מחוץ לעונת הקינון להקות של עשרות ציפורים נודדות ויורדות לעמקים וליישובים. עם התפשטות הכפרים, המלונות והגנים המושקים בנגב ובערבה במהלך המאה ה-20, המין גדל בבירור הן במספרים והן בתחום התפוצה.

יציב
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

מצדה בזריחה, או החלק התחתון של נחל דוד בעין גדי. במצדה הן מהלכות לאורך החומות ההרוסות ושולי הרמה ומאפשרות התקרבות עד מטרים ספורים; כדאי להמתין עד שאחת ממריאה והכתום שבכנפה נפרש, כי זה הסימן המזהה של המין. עין גדי טובה יותר לשמיעה: יש לעמוד בערוץ במקום שבו הקירות נסגרים ולהקשיב לשריקות החוזרות משני הצדדים. במלונות ים המלח ובחניון בוואדי רם אפשר פשוט לצפות בהן מספסל.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). זו אחת מציפורי המדבר המעטות המרוויחות מנוכחות האדם: השקיה, מדשאות, פסולת ומי שתייה קבועים הגדילו את מספריה בדרום הלבנט במחצית השנייה של המאה ה-20, והיא התיישבה בכפרים ובאתרי תיירות שלא השתמשה בהם קודם. אתרי הקינון שלה הם קירות סלע תלולים, שקשה לפגוע בהם; הלחץ המקומי היחיד נובע מכרייה ומסלילת כבישים בערוצים. במקומות שבהם היא ניזונה משולחנות בתי קפה היא התרגלה לאדם עד כדי כך שהיא נחשבת למטרד, אך אין מבצעים פעולות דילול.

שם מדעי

Onychognathus tristramii | (Sclater, 1858)

Sclater תיאר את המין ב־1858 בשם Amydrus tristramii; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Onychognathus הוגדר ב־1849 על ידי Hartlaub. Onychognathus מצרף את היוונית onyx 'ציפורן, טופר' ו-gnathos 'לסת'. tristramii נקרא על שם איש הכנסייה, חוקר המקרא וחוקר העופות האנגלי הנרי בייקר טריסטרם (1822–1906). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מר סבא, ליד חברון.