עפרוני עב-מקורעֶפְרוֹנִי עַב-מַקּוֹר | Ramphocoris clotbey

קול

השיר הוא סדרה של מוטיבים קצרים, מלאים ודמויי חליל עם גוון מתגלגל, מעט נוגים, המופרדים בהפסקות. מושמע מהקרקע, מאבן או משיח נמוך, ולעתים בתעופת שיר איטית ומרפרפת נמוך מעל המישור, כשהעוף מרחף במשקי כנף. הקריאה היא prrp רך, יבש ומתגלגל, בדרך כלל מקבוצות חולפות, ויש גם צליל שרוק מלא יותר. שיא השירה בשבועות שלאחר גשם משמעותי, מפברואר עד אפריל.

זיהוי

עפרוני כבד ועב-גוף באורך 17–18 cm, עם ראש גדול, זנב קצר ויציבה זקופה. הכול תלוי במקור: גדול מאוד, גבוה בבסיסו, חרוטי לחלוטין ואפור-כחלחל בהיר עד צבע קרן, ותופס כמעט שליש מהראש. לזכר רסן שחור וכתם לחי שחור עם כתם לבן מתחתיו ועוד אחד מאחוריו, סנטר שחור וחלק תחתון לבן המנומר בטיפות שחורות כבדות המתמזגות לכתם כהה על הבטן. הנקבה עמומה יותר, עם פחות שחור בפנים ונימור חזה עדין יותר. החלק העליון אפור-חולי עם מרכזי נוצות כהים. בתעופה הוא נראה כעוף אחר: כנפיים רחבות עם אברות תעופה שחורות, שוליים אחוריים לבנים וצרים ומכסות כנף תחתונות לבנות הבולטות בחדות על רקע השחור. רץ בפרצים קצרים משיח לשיח ועומד ללא תנועה ביניהם.

מינים דומים

כשהמקור נראה אין מקום לספק – אף עפרוני אחר באזור אינו מתקרב אליו. הקושי הוא במרחק ובתעופה. לעפרוני הענק ולעפרוני הפסגות גם כן מקור כבד ושחור-לבן בכנף, אך הם ארוכי זנב וחומים יותר, חסרים את דוגמת הראש השחורה-לבנה ובמקומה יש להם כתם שחור בצד הצוואר; מקוריהם, כבדים ככל שיהיו, גסים הרבה פחות. עפרוני המדבר והעפרוני החכלילי מהלכים באותם מישורי אבן, אך הם חוליים אחידים, ללא נימור מלמטה ובעלי מקור קטן. לצחיחנית המדבר יש גם שחור בפנים, אך לה שתי 'קרניים' שחורות קטנות, פנים לבנות-צהבהבות, חלק תחתון חולי-ורדרד ללא פסים ומקור קטן.

בית גידול

מדבר אבני שטוח: חמדה ורג, חצץ ואבנים רופפות עם פיזור דליל של צמחים מעוצים נמוכים ביניהם. במגרב משתמש גם בשולי שדות דגן יבשים, בשטחי בור ובשטחים שוממים שנרעו יתר על המידה במקומות שבהם הם גובלים במדבר, ובלבנט במישורי הלס והחצץ של הנגב המערבי. נמנע מחול ואינו ציפור של דיונות. הקן הוא גומה בקרקע פתוחה, בדרך כלל צמוד לאבן או לגבשושית, עם שפה בנויה מחלוקים.

תפוצה ונדידה

מסהרה המערבית ומדרום המגרב מזרחה דרך צפון אפריקה עד הלבנט וצפון חצי האי ערב. בתחום מדריך זה האזורים המוכרים ביותר הם במגרב ובנגב. אינו נודד, אך משוטט הרבה: העופות עוקבים אחר הגשם ויבול הזרעים, כך שהמספרים במישור נתון עשויים להשתנות מאוד משנה לשנה. מחוץ לעונת הקינון יוצר קבוצות רופפות, בשנים טובות של כמה עשרות עופות.

• יציב
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש למצוא מישור אבני שטוח וחשוף ולסרוק אותו לאט במשקפת מהרכב או לצדו – הליכה רק מרחיקה את העופות. האתר הקלאסי הוא דרך טגדילט ליד בומאלן דאדס, שם המין מהלך לעתים קרובות בין האבנים בקבוצות קטנות. יש לשים לב למה שמחזיר אור: המקור הבהיר מבהיק ומסגיר את העוף לפני דוגמת הראש. אם קבוצה מתעופפת, יש להסתכל על תחתית הכנף, שבה הלבן בולט בחדות על רקע השחור. הנגב אינו ודאי: אחרי חורף גשום עשויים עופות להופיע במישורי הלס של הנגב המערבי, ובשנה יבשה כלל לא.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). תחום התפוצה מכסה את כל השוליים הצפוניים של הסהרה והוא עצום, אך הציפור דלילה ובלתי סדירה בתוכו, כך שמגמות כמעט אינן ניתנות לקריאה – שנה ריקה בדרך טגדילט מעידה יותר על כמות הגשם מאשר על האוכלוסייה. הלחץ הממשי נובע מרעיית יתר, המסירה את השכבה הדקה של שיחים נמוכים ואיתה את אספקת הזרעים, מהסבת ערבה לגידולים מושקים לאורך שולי המדבר, ומהתרחבות הנסיעה בשטח על פני המישורים. בשוליים הצפוניים של התחום, במגרב ובלבנט, הוא נעשה כתוצאה מכך נדיר יותר מקומית.

שם מדעי

Ramphocoris clotbey | (Bonaparte, 1850)

Bonaparte תיאר את המין ב־1850 בשם Melanocorypha clot-bey; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ramphocoris הוגדר ב־1850 על ידי Bonaparte. Ramphocoris ביוונית, מ-rhamphos 'מקור'; הרכיב השני נקשר ל-korudos 'עפרוני', על שם המקור הכבד של עפרוני זה. clotbey נקרא על שם הרופא הצרפתי אנטואן ברתלמי קלו (1793–1868), שארגן את הרפואה במצרים וקיבל שם את התואר ביי ב-1832. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־המדבר המצרי.