סבכון טנסיסִבְכּוֹן טֶנֶסִי | Leiothlypis peregrina

קול

השיר הוא שלוש סדרות מחוברות, כל אחת מהירה וחזקה מקודמתה – tik tik tik, swit swit swit, chew chew chew chew בסטקטו – חזק וחד לציפור קטנה כל כך, אך כאן הוא אינו נשמע: עד ספטמבר הציפור כבר חדלה לשיר. הקריאה היא tsit גבוה וחד, קצר ויבש, הנבלע בקלות בין קריאות העלוויות האפורות ועלוויות החורף. בתעופה zeet דק. את הציפור הזו מוצאים בעיניים יותר מאשר באוזניים.

זיהוי

סבכון קטן וקומפקטי עם זנב קצר ובליטת אברות ראשוניות ארוכה, שבגללם החלק האחורי נראה קטוע. החלק העליון ירוק-זיתי עז, הראש אפור מעט יותר מהגב, עם פס גבה צר לבנבן וקו כהה דרך העין. החלק התחתון לבן-צהבהב, עז ביותר בגרון ובחזה ובהיר יותר מאחור. הסימן שהכול תלוי בו נמצא מתחת לזנב: מכסות הזנב התחתונות לבנות עד לבנבנות ומנוגדות לחזה הצהבהב – אצל קומץ המינים שעמם הוא עלול להתבלבל הן צהובות. אין פסי כנף, או לכל היותר קו בהיר קלוש אחד לרוחב מכסות הכנף הגדולות. המקור קצר, דק ומחודד, עם לסת עליונה ישרה לגמרי; הרגליים אפורות עד אפורות-ורדרדות. באביב הזכר אפור יותר בראש עם חלק תחתון לבן וללא צהוב, אך נוצה זו אינה מופיעה כאן.

מינים דומים

לצופה אירופי הבלבול הברור ביותר הוא עם העלווית האפורה, וזו הטעות הנפוצה ביותר. ארבעה דברים עוזרים. אחד: הזנב קצר יותר ובליטת האברות ארוכה יותר, כך שהציפור נראית גוצה ולא דקה. שניים: המקור דק וחד יותר, מחט ולא פינצטה. שלושה: מכסות הזנב התחתונות לבנות, לא צהובות, וזה ברור ברגע שהציפור נמצאת מעל המתבונן. ארבעה: הרגליים אפורות, בעוד שלעלווית האפורה רגליים חומות בהירות עד בצבע בשר. סבכון טנסי גם ירוק עז יותר בגב ואפור יותר בראש מכל עלווית אפורה. בין הסבכונים האמריקניים יש מתחרה ממשי אחד: הסבכון כתום-הכיפה, ירוק ועמום יותר, עם זנב ארוך יותר, פסים מטושטשים לרוחב החזה ו – באופן מכריע – מכסות זנב תחתונות צהובות. הוויראו אדום-העין, העשוי להופיע באותם שבועות, גדול ממנו בחצי, עם מקור כבד המכופף בקצהו ופס גבה רחב התחום בשחור מלמעלה.

בית גידול

במקומות שבהם הוא נוחת כאן אין הרבה ברירה: גן ירק מוקף חומה של חווה, קבוצת אדרים כפופי-רוח ליד קפלה, ערוגת אירוסים או סרפדים בצל רוח של חומה, משוכה מגודלת. הוא ניזון לאט ונמוך למדי, מלקט לאורך פטוטרות וראשי פרחים ולעתים קרובות נתלה הפוך בקצה ענף. בארצו הוא ציפור של יער בוראלי פתוח ושל שטחי כריתה מכוסי שיחים, ובחורף של עצים פורחים במרכז אמריקה, שם הוא ניזון מצוף ועשוי להתקבץ בעשרות בצמרת פורחת אחת.

תפוצה ונדידה

מקנן ברצועה רחבה לרוחב חגורת היער הבוראלי של צפון אמריקה וחורף ממרכז אמריקה ועד צפון דרום אמריקה. בתחום המפה הוא נודד תועה, ונדיר: יש כתריסר תצפיות, כולן מהאיים הבריטיים. הראשונה הייתה בפייר איל בספטמבר 1975, ושם נצפו שתי ציפורים באותו סתיו; אחריה באו אורקני, סנט קילדה, ייל, פטלר, בארה וסקוקהולם. התאריכים מרוכזים מאוד: כל התצפיות מלבד אחת הן בספטמבר, בעוד ששאר הסבכונים האמריקניים מגיעים רק באוקטובר. גם באיים האזוריים, מעט מחוץ לשולי המפה, מדובר בציפור בודדת מדי פעם בלבד.

איך ומתי לחפש

זהו מין למי שנמצא באי צפוני בספטמבר וסורק את הגנים באופן שיטתי. יש להתבונן פעמיים בכל ציפור דמוית עלווית אפורה שמשהו בה אינו מתאים, ולבדוק תמיד את מכסות הזנב התחתונות: לבן פירושו להמשיך לכיוון מין זה, צהוב פירושו משהו אחר. יש לשים לב גם לזנב הקצר, למקור הדק כמחט ולרגליים האפורות. יש לצלם את הציפור מלמטה – זו התמונה שוועדת נדירים מבקשת, ובדיוק זו שאיש אינו מצלם. אין לצפות לשהות ארוכה: כמה מהציפורים האלה נצפו יום אחד בלבד.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה של עשרות מיליונים. המספרים משתנים בחדות משנה לשנה, משום שהמין מרוויח מהתפרצויות של עש ניצני האשוח ביער הבוראלי: בשנת התפרצות זוגות רבים הרבה יותר מקננים וההטלות גדולות יותר, ולאחר מכן האוכלוסייה יורדת שוב. בטווח הארוך נמדדה ירידה הדרגתית. לאזור של מדריך זה הוא נודד תועה ולא יותר. שאלת המקור פשוטה כאן: סבכונים אמריקניים אינם נסחרים כציפורי כלוב, והתאריכים הקבועים בספטמבר והפיזור הצפוני של התצפיות מתאימים לציפורים שחצו בכוחות עצמן על זרם אוויר מערבי.

שם מדעי

Leiothlypis peregrina | (Wilson, 1811)

Wilson תיאר את המין ב־1811 בשם Sylvia peregrina; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Leiothlypis הוגדר ב־2008 על ידי Sangster. Leiothlypis ביוונית עתיקה, מ-leios 'פשוט, חלק' ו-thlypis, עוף קטן שלא זוהה שאריסטו מזכיר. peregrina מהלטינית peregrinus 'נודד, זר'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר קמברלנד, טנסי.