בולבול אדום-שפם (Pycnonotus jocosus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

רצף חזק של שלושה או ארבעה צלילים צלולים, הנכתב בדרך כלל kink-a-joo או pettigrew, עם הדגשה על הצליל האחרון; בוולנסיה זה הקול המסגיר את נוכחותו בפרבר. יש גם pit-pit חד ונרגש ונזיפה מפטפטת בעת אזעקה. הציפורים קוראות הרבה כל השנה ומעדיפות לקרוא מצמרת עץ או מאנטנת טלוויזיה, בעיקר מוקדם בבוקר.

האזנה: קריאהXC1051835

הקלטה: Ujjal Kishor De — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto

זיהוי

בולבול דק וארוך-זנב עם ציצית שחורה גבוהה ומחודדת, בדרך כלל זקופה – הסימן הבולט ביותר, גם ממרחק ובצללית. הלחי לבנה נקייה ותחומה מלמטה בקו שחור, הנמשך מצד הצוואר כשלוחה קצרה אל החזה. מאחורי העין ומתחתיה כתם קטן אדום כהה: ה״שפם״ שעל שמו נקראת הציפור. החלק העליון חום-אפור אחיד, החלק התחתון לבן; מכסות הזנב התחתונות אדומות-ארגמן. הזנב ארוך וחום עם קצוות לבנים. הזוויגים דומים. לצעירים אין כלל כתם לחי אדום, הציצית נמוכה וחומה יותר, ומכסות הזנב התחתונות כתומות-ורודות ולא אדומות.

מינים דומים

אין לבלבל אותו עם הבולבול אדום-השת, המקנן בפוארטבנטורה והופיע ביבשת האיברית: לו ראש שחור עם ציצית נמוכה, כמעט שטוחה, חזה חום קשקשי, זנב שחור עם קצוות לבנים ומכסות זנב תחתונות אדומות, אך אין לו כתם לחי אדום ולא לחי לבנה. הבולבול האפריקני, של צפון אפריקה וטריפה, חום אחיד, ללא ציצית וללא אדום כלל. צללית מצויצת לבדה עשויה להזכיר ירגזי מצויץ, אך הוא קטן פי ארבעה ונושא ציצית משולשת מנוקדת ולא חוד ארוך וישר.

בית גידול

באירופה כמעט רק עיר ופרבר: שכונות מגורים עם גינות רבות, פארקים עירוניים, שדרות עצים לאורך אפיק הנהר הישן, חלקות גינון ומטעי ההדרים והאפרסמונים של ההוארטה הוולנסיאנית. בתחום תפוצתו הטבעי בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה הוא ציפור של שולי יער, סבך משני, מטעי תה, כפרים ושטחים חקלאיים עד כ-1,500 מטר; הוא נמנע מיער סגור. המזון ברובו פירות ופרחים, בתוספת צוף וחרקים. הקן הוא ספל מסודר של זרדים, שורשונים ועשבים בשיח או בעץ נמוך, לעתים קרובות משולבים בו חומרים כמו רצועות קליפה, נייר או פלסטיק.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקורו בתת-היבשת ההודית, למרגלות ההימלאיה, בחלקה הדרומי של מזרח אסיה ובדרום-מזרח אסיה. אוכלוסיות שהתבססו בטבע קיימות במאוריציוס ובראוניון, באוסטרליה, בהוואי, בפלורידה ובמדינות המפרץ. באירופה יש מוקד אחד: עמק הטוריה ליד ולנסיה, שם המין נצפה מאז 2003 בערך ושם נמצאו בסביבות 2016 כ-100 עד 150 ציפורים, הפזורות בכמה רשויות ועדיין במגמת עלייה. נמלטים קטנים יותר במקומות אחרים בדרום-מערב אירופה ובדרומה לא התבססו; באיים הקנריים הוסרה בהצלחה אוכלוסייה מתהווה.

יציב
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

ממרץ עד אוגוסט יש ללכת מוקדם בבוקר בפרברי הגינות לאורך אפיק הטוריה הישן בוולנסיה ולהתמצא תחילה לפי השמיעה: ה-kink-a-joo החזק נישא היטב וכמעט תמיד בא מציפור היושבת בגלוי על זרד עליון. משנשמע הקול קל למצוא את הציפור – המין אינו ביישן ואוכל ברצון תאנים, תותים ואפרסמונים בגינות הקדמיות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אף שלכידה לסחר בציפורי כלוב מפעילה על המין לחץ כבד בחלקים של הודו-סין. באירופה הוא מין מוכנס שהתבסס בטבע, שמקורו בציפורי כלוב שנמלטו או שוחררו. בוולנסיה טרם הוכח נזק לציפורים מקומיות; במקומות אחרים, באיים, המין מפיץ זרעים של שיחים פולשים ופוגע בגידולי פירות, והתערבות הוכחה כיעילה רק כל עוד האוכלוסייה עדיין קטנה.

שם מדעי

Pycnonotus jocosus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם [Lanius] jocosus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pycnonotus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Pycnonotus ביוונית, מ-puknos 'עבה, דחוס' ו--nōtos '-גב', מ-nōton 'גב', על שם הנוצות הצפופות של הגב. jocosus בלטינית 'עליז', מ-ioculus 'עליז' ו-iocus 'הלצה, בדיחה'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־גואנגג'ואו, סין.