גיבתון חום-ראש (Emberiza bruniceps) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השיר הוא סדרה קצרה, מעט מצלצלת ומואצת, המתחזקת ונפסקת בפתאומיות, בגוונה הקרוב ביותר לזה של גיבתון שחור-ראש אך גבוהה ויבשה יותר. הקריאות הן tsip קצר וקשה ו-tsyu מצלצל ויורד מעט. במערב אירופה השיר נשמע בדרך כלל מציפור המתיישבת לזמן מה בשולי שדה במאי או ביוני.

האזנה: שירהXC1029026

הקלטה: Shuangqi Liu — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול לגיבתון, עם מקור חרוטי כבד וזנב ארוך ללא צדדים לבנים – דבר לא שכיח בסוג Emberiza ושימושי מיד. לזכר ראש, גרון וחזה עליון בצבע חום-ערמוני אדמדם, חלק תחתון צהוב בהיר, גב מפוספס ירוק-צהוב ושת ירקרק-צהבהב. הנקבה ציפור אחידה בצבע חום-חולי, כמעט חסרת סימנים, עם פס גבה בהיר, מכסות תת-זנב צהבהבות וגוון ירקרק בשת. הצעירים עמומים עוד יותר וכמעט ללא סימון.

מינים דומים

גיבתון שחור-ראש הוא המין החשוב, ואצל זכרים זה פשוט: ברדס שחור וגב ערמוני מול ראש חום-אדמדם וגב ירוק-צהוב. אצל נקבות וצעירים לעתים קרובות אי אפשר להכריע כלל. האחיזה הטובה ביותר היא השת – ירקרק-צהבהב בגיבתון חום-הראש, חום-חולי חם יותר בגיבתון שחור-הראש – אך ההבדל קל, ובמקום שבו השניים נפגשים ברמה האיראנית יש ציפורים הנופלות בין השניים. גיבתון עפרוני גדול וכבד יותר עם חזה מפוספס; גיבתון גנים דק יותר ובעל טבעת עין צהובה.

בית גידול

במקומות שבהם הוא נצפה בתחום מדריך זה הסביבה פתוחה, חמה ונמוכה: שדות דגנים ושולי שדות, צמחייה מוזנחת לאורך סוללות ים ומסילות ברזל, גינות חוף וחוות קטנות, ובאיים חלקת ירקות או שדה תפוחי אדמה. בתחום תפוצתו שלו הוא שייך לערבה יבשה עם שיחים, לסבכי אשל לאורך נהרות ולשטחים חקלאיים מושקים עם משוכות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן של מרכז אסיה – ממזרח אנטוליה והרמה האיראנית ולרוחב כל מרכז אסיה – וחורף בתת-היבשת ההודית, כך שנדידתו מובילה ישירות הרחק מתחום מדריך זה. בתוך התחום הוא נודד תועה. הדיווחים מגיעים בעיקר מצפון-מערב אירופה במאי וביוני, בריכוז באיים הבריטיים ובחוף הים הצפוני, ולעתים נדירות בהרבה מחצי האי האיברי; מכל הדיווחים הללו רק חלק קטן הוערך כציפורי בר.

איך ומתי לחפש

גיבתון צהוב בהיר עם ראש חום-אדמדם בולט ורק לעתים רחוקות מחמיצים אותו. העבודה נמצאת בשאלה שבאה אחר כך. צלמו את הרגליים ואת הכנף בכל פעם: חפשו טבעת, בלאי בקצה הזנב ובקצות הכנפיים ואברות תעופה חסרות, שכולם מצביעים על ציפור כלוב. עקבו גם אחר ההתנהגות – ציפור מאולפת במידה חריגה המתיישבת ליד מתקן האכלה מעוררת שאלות. ורשמו את התאריך: סוף מאי ויוני מתאימים לציפור בר שחרגה מעבר ליעד נדידתה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ורב מקומית במרכז אסיה. עבור תחום מדריך זה השאלה אינה שימור אלא מקור. המין מוחזק ונסחר זה זמן רב כציפור כלוב בהיקף גדול, וועדות רישום שוקלות זאת: הופעות רבות במערב אירופה לא התקבלו, או שובצו בקטגוריה של ציפורים ממקור לא ודאי. זוהי הכרעה לגבי הסבירות, לא לגבי הצופה. מאז שסחר ציפורי הכלוב בתוך האיחוד האירופי פסק, הדיווחים ירדו יחד איתו – סימן לכך שחלק ניכר מהם היו אכן ציפורים שברחו – בעוד כמה ציפורים מאוחרות יותר, ביניהן אחת בשטלנד ב-2010, הוערכו כציפורי בר.

שם מדעי

Emberiza bruniceps | Brandt, 1841

Brandt תיאר את המין ב־1841 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. bruniceps פירושו 'חום-ראש', מהלטינית של ימי הביניים brunus 'חום' ו--ceps '-ראש', מ-caput 'ראש'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־טורקמניסטן.