צופית בוהקתצוּפִית בּוֹהֶקֶת | Cinnyris osea

קול

חזק, חד ומתכתי לציפור קטנה כל כך – בגינה בירושלים שומעים אותה כל היום. הקריאה הרגילה היא chip או chit-chit קצר וקשה עם צלצול פחי, המושמע בסדרות ברגע שהציפור מוטרדת. השיר הוא סדרה מהירה, גבוהה ונקשנית מעט של אותם צלילים חדים עם צפצופים וציוצים משולבים, בדרך כלל באורך שלוש עד חמש שניות ואז מתחיל מחדש; הזכר משמיע אותו מענף פתוח, מחוט או משפת גג, וחוזר עליו לאורך האביב. בגינה עירונית סואנת הוא נשמע בין קולות הדרורים והבולבולים, אך חד וגבוה משניהם. הוא נשמע מינואר עד יוני, עם שיא בפברואר ובמרץ.

זיהוי

ציפור קטנה וקצרת זנב עם מקור ארוך, דק ומעוקל בבירור – הסימן שממנו מתחיל הכול, משום שלאף ציפור אחרת בגודל זה בלבנט אין מקור כזה. הזכר בלבוש קינון כהה כולו, עם ברק מתכתי ירוק עד ירוק-כחלחל על הראש, הגב, הגרון והחזה, ההופך לסגול וכחול בצדי החזה ובשת; הבטן ומכסות הזנב התחתונות שחורות עמומות. בכל צד של החזה ציצית של נוצות כתומות-צהובות עזות, המוסתרת בדרך כלל מתחת לכנף ונחשפת רק בחיזור או בסכסוך. בצל אין רואים דבר מהברק, והציפור נראית שחורה אחידה, ולכן כדאי להמתין עד שהיא מסתובבת. מחוץ לעונת הקינון הזכר עמום יותר ומראה אזורים בהירים על הבטן. הנקבה שונה לגמרי: אפורה-חומה מלמעלה, אפורה בהירה עכורה מלמטה, ללא ברק וללא ציציות חזה, אך עם אותו מקור ארוך ומעוקל. הצעירים דומים לנקבה; זכרים צעירים מקבלים תחילה גרון כהה.

מינים דומים

כמעט בכל השטח שבו הקורא ייתקל בה אין צופית שנייה, והמקור המעוקל סוגר את הזיהוי במבט. רק בדרום הרחוק, בערבה ובסביבת אילת, נכנסת לתמונה הצופית הזנבתנית: ציפור קטנה וקצרת מקור יותר, שלזכר שלה בלבוש קינון חלקים תחתונים צהובים ושני חוטי זנב ארוכים ודקים הבולטים הרבה מעבר לזנב, כך שבלבול שם אינו אפשרי – אך הנקבות של שתיהן הן ציפורים קטנות אפורות-חומות דומות, ודורשות תשומת לב לגודל ולאורך המקור. המכשול האמיתי הוא נקבה בגינה. היא נחשבת בקביעות לסבכי קוצים או לסבכי שחור-כיפה, אך לאלה מקור קצר וישר ותנוחה שונה לגמרי, אופקית יותר; צופית נתלית על פרחים, מקפצת עם זנב זקוף ותוחבת את מקורה לעטיף. וזכר כהה נגד האור נרשם כזרזיר צעיר או כקיכלי קטן; המקור והגודל מתקנים זאת מיד, משום שציפור זו בקושי גדולה מגדרון בעל זנב ארוך.

בית גידול

יותר מאשר של נוף כלשהו, זו ציפור של פרחים, ולכן במזרח התיכון ציפור של גינות. גינות ופארקים עירוניים, שטחי מלונות, משתלות, פרדסים ומטעי זיתים, גינות קיבוצים ונטיעות לצד דרכים מהווים את הגרעין שלה, והיביסקוס, בוגנוויליה, אלוי, אלמוגן ומברשת בקבוקים שהוכנסו הפכו אותה לנפוצה בערים יותר מכפי שהייתה אי פעם בנוף טבעי כלשהו. היא מאכלסת גם סבך טבעי: maquis (חורש ים-תיכוני גבוה וצפוף, קשה-עלים, על קרקע חומצית) עם שיחים פורחים במדרונות יהודה ובגליל, ואדיות שיטים בשולי המדבר, נאות מדבר ומטעי תמרים לאורך ים המלח ובערבה, ושולי יערות אלון השעם ואלון הגלעין. היא מופיעה מעומק רב מתחת לפני הים לאורך ים המלח ועד ההרים. הקן הוא סימן ההיכר של המשפחה: כיס תלוי בצורת אגס מסיבי צמחים, פלומה וקורי עכביש, עם פתח צדדי וגגון קטן מעליו, הארוג בקצה ענף דק, לעתים קרובות בגובה העיניים ולעתים קרובות ממש ליד בית. הנקבה בונה ודוגרת לבדה. מלבד צוף שני הזוויגים אוכלים חרקים קטנים ועכבישים רבים, והגוזלים גדלים כמעט רק על חרקים.

תפוצה ונדידה

ציפור של הלבנט וצפון-מזרח אפריקה. באזור המפה היא מקננת בדרום הלבנט ובמערב צפון הלבנט, ודרומה יותר בסיני; מחוץ לו, בדרום-מערב חצי האי ערב, ובצורה נפרדת בחגורת הסאהל המרכזית והמזרחית. בדרום הלבנט היא נפוצה ורחבת תפוצה, ממישור החוף ובקעת הירדן ועד הרי יהודה והגולן, ונעדרת באמת רק ממדבר פתוח שאין בו שיח פורח. היא תושבת קבע ואינה נודדת, אך התפשטה בבירור צפונה ואל פנים הארץ במהלך המאה העשרים, בעקבות התפשטות הגינות, הפארקים וההשקיה; גבול התפוצה הצפוני נמצא כיום במערב צפון הלבנט. היא אינה מגיעה הלאה אל אירופה, ולא נרשמו ציפורי בר ממערב ללבנט.

• יציב
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש לחפש גינה, לא שמורת טבע. כל נטיעת מלון, כל פארק עירוני וכל גינה עם היביסקוס או מברשת בקבוקים בירושלים, בתל אביב, בעמאן או לצד ים המלח יניבו את הציפור בתוך חצי שעה; החודשים הטובים ביותר הם פברואר עד אפריל, כשהזכרים שרים ללא הפסקה ורוב הצמחים פורחים. יש לעמוד ליד שיח פורח במקום להסתובב: הציפורים עוברות בסבב ומגיעות מעצמן. יש לפנות אל השמש ולא להשאיר אותה מאחור, משום שזכר מואר מאחור הוא צללית שחורה וזכר מואר מהצד מבריק בירוק וכחול; אם צריך, יש להסתובב רבע סיבוב. ציציות החזה נראות רק כששני זכרים מתקוטטים או כשאחד מחזר. באותם שיחים כדאי לחפש את כיס הקן התלוי מענף דק; הוא תלוי לעתים קרובות נמוך וניתן למצוא אותו גם חודשים אחרי העונה.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובאזור המפה היא מהמינים המעטים שמצבם השתפר. התפשטות הגינות, הפארקים והנטיעות המושקות בלבנט סיפקה לה רצועת צוף לאורך כל האזור, כולל מקומות שבהם ללא השקיה לא היה גדל שום שיח פורח, וכתוצאה מכך היא גם התרבתה וגם התפשטה צפונה. האוכלוסייה גדולה ויציבה ללא סימני ירידה. הלחצים הקיימים מקומיים: אובדן גינות ובוסתנים ישנים לבנייה, שימוש בקוטלי חרקים בגינות נוי – הגוזלים חיים על חרקים, לא על צוף – וחתולים, שהם בעיה ממשית בקן הבנוי בגובה העיניים. החלפת נטיעות פורחות בשיחים ירוקי-עד ללא צוף גורמת אף היא להיעלמות הציפור משכונה.

שם מדעי

Cinnyris osea | Bonaparte, 1856

Bonaparte תיאר את המין ב־1856 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Cinnyris הוגדר ב־1816 על ידי Cuvier. Cinnyris מהיוונית העתיקה kinnuris, עוף קטן שלא זוהה שהסיכיוס מאלכסנדריה מזכיר. osea נגזר מהיוונית העתיקה hosia 'קדוש'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בקעת יריחו.