גיבתון גנים (Emberiza hortulana) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השיר בנוי מארבעה עד שישה צלילים נוגים זהים ואחריהם שניים או שלושה נמוכים יותר: sri sri sri sri – sroo sroo. הוא נשמע עצוב ומהסס, כאילו הציפור מחליפה סולם באמצע, ונישא למרחק רב מעל שטח פתוח. הזכר שר ממאי ועד יולי מראש עץ, מחוט או מאבן גדולה. קריאות: plet קצר ונוקש ו-tsyew דק.

האזנה: שירהXC917388

הקלטה: Thomas SIGNEAU — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto

זיהוי

גיבתון דק וארוך זנב עם צדי זנב לבנים ומקור ורוד מחודד למדי. לזכר ראש ופס חזה אפורים-ירקרקים, גרון ופס תת-שפם צהובים בהירים וטבעת עין צהובה ברורה, עם חלקים תחתונים כתומים-חומים חמים. הנקבה עמומה יותר, מפוספסת דק על הכיפה ועל פס החזה, אך שומרת על אותה טבעת עין צהובה ואותו גרון. הצעירים חומים ומפוספסים, ומזוהים בעיקר לפי טבעת העין והמקור הוורוד הבהיר.

מינים דומים

גיבתון אדום-מקור הוא המין המטעה: אותה צורה, אותה טבעת עין, אותו מקור ורוד. אצל גיבתון הגנים הראש ופס החזה אפורים-ירקרקים והגרון ופס התת-שפם צהובים בהירים; אצל גיבתון אדום-המקור הראש אפור-כחלחל נקי ללא גוון ירוק, הגרון כתום-חום חם וטבעת העין לבנבנה. אצל נקבות וצעירים ההבדל חלש יותר אך זהה באופיו – צהבהב לעומת כתום-חום בגרון ובפס התת-שפם, וחלקים תחתונים חלודים עמוקים יותר אצל גיבתון אדום-המקור. לגיבתון הצהוב שת ערמוני ואין לו טבעת עין; לגיבתון הסלעים ראש אפור עם פסים שחורים עבים וחלקים תחתונים כתומים-חומים ללא פסים.

בית גידול

שטח חקלאי חם ופתוח עם שיחים ועצים פזורים: דגנים על מדרונות הפונים דרומה, כרמים, מטעי שקדים וזיתים, טראסות וערמות אבנים. בפנוסקנדיה הוא מאכלס סביבה שונה לחלוטין – כריתות יער, שולי ביצות ונטיעות צעירות. בכל מקום הוא זקוק לקרקע חשופה או דלילת צמחייה לחיפוש מזון, עם שיחים, חוטים או צמרות עצים לשירה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן מחצי האי האיברי, דרום מערב אירופה וחצי האי האיטלקי דרך הבלקן עד אנטוליה והקווקז, עם חגורה צפונית נפרדת סביב הים הבלטי, מפנוסקנדיה דרך מזרח הבלטיקה עד מזרח מרכז אירופה, ושוב בהרי האטלס שבמגרב. כל האוכלוסייה חורפת מדרום לסהרה, בסאהל ובאתיופיה. בחצי האי האיברי הוא מקנן בעיקר במחצית הצפונית ובהרים שבפנים הארץ: הפירנאים, המערכת האיברית, הרי קנטבריה וההרים הבטיים. לאורך חופי הים הצפוני הדרומיים הוא מופיע כיום רק כעובר, במאי ובאוגוסט עד ספטמבר. באיים הבריטיים הוא עובר לא נפוץ, לרוב באיים הצפוניים ולאורך החופים המזרחיים והדרומיים בסוף האביב, ולעתים קרובות יותר בסתיו.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

במאי יש למצוא מדרון חקלאי שטוף שמש עם סבך פזור ולהקשיב לארבעה צלילים נוגים זהים עם סיום נמוך יותר; הקול נישא למרחק אך חוזר רק במרווחים ארוכים, ולכן יש לעמוד במקום. אחר כך יש להביט במכוון בראש עץ בודד או בחוט. בנדידה בצפון-מערב אירופה הקריאה היא בדרך כלל הרמז הראשון, בשעות הבוקר המוקדמות מעל נקודת תצפית חופית.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך גיבתון הגנים ירד ברוב אירופה בשל הגדלת שדות, שימוש בקוטלי עשבים ואובדן חקלאות בקנה מידה קטן על מדרונות חמים, ונעלם ממדינות שלמות בצפון-מערב. לכך נוספה לכידה למאכל: ציפורים בנדידה בגסקוניה נלכדו בכלובים קטנים, פוטמו ונאכלו כמעדן. לכידה, החזקה ומכירה אסורות בכל האיחוד האירופי; האכיפה הוחמרה מ-2017 ומספר הציפורים הנלכדות ירד בחדות. מה שחשוב ביותר כעת הוא ניהול השטחים החקלאיים.

שם מדעי

Emberiza hortulana | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Emberiza. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. hortulana נגזר מהשם האיטלקי של העוף, ortolana.