מגלן מצויץמַגָּלָן מְצוּיָּץ | Geronticus eremita

קול

במושבה chrup או hroomp צרוד וגרוני ו-hyoh גבוה וצרוד יותר, לעתים קרובות כברכה בחילופי משמרת בקן, עם ניעור ראש וצווארון מורם. הרחק מהמושבה המין כמעט שותק; להקות אוכלות שקטות. הקול אינו נישא רחוק — מצוק קינון מסגיר את עצמו בלשלשת הלבנה ובנפנופי הכנפיים יותר מאשר בקול.

זיהוי

איביס בינוני וחסון עם זנב קצר ורגליים ארוכות. ממרחק שחור אחיד, מקרוב בעל ברק חזק בירוק, ברונזה וסגול על הגב העליון ומכסות הכנף. הראש וקדמת הצוואר ללא נוצות: ארגמן עמום על הפנים והגרון, אפור-צפחה על הכיפה, עם עין כתומה-אדומה. נוצות ארוכות וצרות על הכיפה האחורית משתלשלות מעל הצוואר כצווארון פרוע — הסימן המזהה את המין בכל תנוחה. המקור הארוך דמוי המגל והרגליים אדומים. בתעופה: כנפיים רחבות וקטומות, צוואר מתוח, זנב קצר ומשקי כנף מהירים ורדודים למדי, הנקטעים בגלישות קצרות. לצעירים ראש מנוצה באפור, מקור עמום יותר וכמעט ללא צווארון.

מינים דומים

המגלן החום הוא מין הבלבול האמיתי היחיד, והוא שונה בכל נקודה. הוא דק בבירור וארוך-רגליים בהרבה, בנוצת רבייה ערמוני-עמוק עם ברק ירוק על הכנף והגב במקום שחור אחיד, ולו ראש מנוצה עם קו חשוף צר בלבד ושוליים לבנים סביב בסיס המקור, וללא צווארון. בתעופה בליטת הרגליים מכריעה: אצל המגלן החום כל השוק נגררת הרבה מעבר לזנב, אצל המגלן המצויץ האצבעות בקושי עוברות אותו, ולכן הציפור נראית קצרה וקומפקטית יותר. להקה רחוקה עשויה להזכיר עורבים או אפילו חסידות שחורות, עד שהמקור הארוך והמעוקל נראה.

בית גידול

קירות סלע תלולים עם מדפים רחבים, גומחות וזיזים — מצוקי ים כמו מצוקים בפנים הארץ — סמוך לקרקע פתוחה, אבנית או מרועה נמוך. ניזון בהליכה ובנבירה בערבה יבשה, במרעה אקסטנסיבי, בשדות בור, בשלפים ובמישורי חול חופיים, ובעזרת המקור המעוקל לוכד חיפושיות, חגבים, זחלים, לטאות ותולעים. בניגוד לרוב האיביסים הוא אינו זקוק למים; בצורת ואובדן המרעה האקסטנסיבי הם שמאיימים עליו.

תפוצה ונדידה

אוכלוסיית הבר הרציפה היחידה נמצאת בחוף האטלנטי של צפון-מערב אפריקה, בפארק הלאומי סוס-מסה ובסביבתו ובתמרי, ומונה יותר משבע מאות ציפורים. באירופה יש שני מוקדים, שניהם השבות: המושבות התושבות במחוז קדיס — לה בארקה דה וחר, קסטילנובו וסן אמברוסיו — שנבנו מאז 2004, והאוכלוסייה הנודדת של האלפים של צוות ולדראפ, המקננת בצד הצפוני של האלפים וחורפת בטוסקנה, נתיב שהוסט בשנים האחרונות לכיוון חצי האי האיברי. באנטוליה שורדת מושבה חצי-פראית בבירג'יק על הפרת, המוחזקת בשבי מחוץ לעונת הקינון. היסטורית המין קינן מהמגרב וחצי האי האיברי דרך האלפים והבלקן ועד הלבנט.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

באנדלוסיה המושבה על המצוק בלה בארקה דה וחר (קדיס) היא הקלה ביותר בהרבה: הביטו אל המדפים מהגדה שמנגד וספרו את הראשים בעלי הצווארון; באביב הציפורים פעילות כל היום וחוצות נמוך מעל הכביש. מחוץ לעונת הקינון הן ניזונות בקבוצות קטנות בשטחי המרעה והשלפים שמסביב, שם ממרחק הן נראות כעורבים אירופיים עד שהמקור נראה. לאוכלוסיית הבר, סעו למישור החוף בתמרי, צפונית לאגדיר, רצוי מוקדם בבוקר. כמעט לכל הציפורים האירופיות טבעות צבע ולעתים קרובות משדר — רשמו את הקודים, הפרויקטים זקוקים להם.

מצב שימור

בסכנת הכחדה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: בסכנת הכחדה). ב-2018 הורד המין מדרגת בסכנת הכחדה חמורה לאחר שאוכלוסיית הבר בצפון-מערב אפריקה גדלה יותר מפי שלושה בתוך שני עשורים; לפני כן נמנה עם הציפורים הנדירות בעולם. האפשרות לראותו באירופה היא כולה תוצאה של השבה. פרויקט ארמיטה מגדל ומעיף צעירים שגודלו בשבי בקדיס מאז 2004; ב-2008 קינן זוג בטבע לראשונה, ובעונות האחרונות טובעו יותר מחמישים גוזלים בשנה — המושבה תושבת כיום וקרובה לקיום עצמאי. צוות ולדראפ מלמד מאז 2004 צעירים שגודלו ביד את נתיב הנדידה מעל האלפים בעקבות מטוס קל-משקל; ציפורים אלה מקננות כיום בכוחות עצמן, אך התחממות האקלים הקשתה כל כך על חציית האלפים בסתיו עד שהנתיב הוסט לדרום-מערב. המצב נותר רעוע: ירי בלתי חוקי לאורך נתיב הנדידה, התנגשויות בקווי חשמל, אובדן שטחי מחיה להזנה בשל תיעוש החקלאות ובצורת, ובסיס גנטי צר.

שם מדעי

Geronticus eremita | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Upupa eremita; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Geronticus הוגדר ב־1832 על ידי Wagler. Geronticus מהיוונית gerōn 'זקן', ברמז לראש הקירח והמקומט. eremita בלטינית מאוחרת 'נזיר מתבודד', מן היוונית erēmia 'מדבר', על שם האזורים הצחיחים שבהם העוף חי. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שווייץ.