זרון פס (Circus pygargus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שקט הרחק מאזור הקינון. סביב הקן kek-kek-kek מהיר, גבוה ומטרטר מעט, דק ואנפופי, גבוה בבירור מזה של הזרון התכול. הנקבה מבקשת מזון בעת העברות המזון ב-pee-yeh ממושך ומתלונן, וקריאה זו מעל שדה דגן מסגירה לעתים קרובות את מקום הקן. בנדידה והרחק מאזורי הקינון המין אינו נשמע.

האזנה: קריאהXC1152389

הקלטה: Esperanza Poveda — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

דק, ארוך-כנף וארוך-זנב, עם משק כנפיים קל וגמיש, והכנפיים מוחזקות בצורת V ברורה. הכנף מחודדת ומראה רק ארבע נוצות ראשוניות מופרדות ("אצבעות"), ולכן הקצה נראה צר יותר מזה של זרון תכול. זכר: אפור-צפחה בראש, בחזה ובצד העליון, עם פס שחור לרוחב הנוצות המשניות בצד העליון של הכנף — סימן ההיכר הטוב ביותר של המין — ושני פסים שחורים לרוחב הצד התחתון של הכנף. הבטן לבנה עם פסים חלודיים דקים בצדדים ובמכסות הזנב התחתונות; קצה הכנף שחור בשטח נרחב אך משתלב באפור ואינו מנוגד אליו בחדות, והשת אפור, לכל היותר עם שוליים בהירים צרים. נקבה: חומה ומפוספסת, עם זנב מפוספס לרוחב, כתם שת לבן קטן וצר וצד תחתון פנימי של הכנף מפוספס דק. צעיר: חלודי-חם וללא פסים בצד התחתון, עם מסכת פנים כהה, צווארון בהיר לא-שלם וצד תחתון פנימי של הכנף כהה עם שני פסים.

מינים דומים

ההבחנה בין זרון תכול, זרון שדות וזרון פס היא תרגיל הזיהוי הקלאסי. הזכר של זרון הפס מזוהה לפי הפס השחור לרוחב הנוצות המשניות בצד העליון של הכנף ושני הפסים השחורים בצד התחתון; לזרון התכול ולזרון השדות אין אותם. הוא גם דק יותר, חד-כנף יותר ואפור כהה יותר מזרון תכול, עם קצה כנף שחור המתמזג באפור ואינו נחתך ממנו בחדות, ועם פסים חלודיים בצדדים. לעומת זרון שדות הוא נראה כהה יותר ופחות לבן, עם "כף" שחורה רחבה יותר. אצל נקבות וצעירים הראש והצד התחתון הפנימי של הכנף מכריעים: לזרון הפס צווארון לא-שלם, פתוח מלפנים, ושדה מרכזי כהה עם שני פסים בצד התחתון הפנימי של הכנף, בעוד שלזרון השדות צווארון סגור ושדה בהיר ללא פסים. הזרון התכול חסון ורחב-כנף יותר, עם חמש "אצבעות" ושת לבן גדול בהרבה. ממרחק רב התעופה מסייעת: זרון הפס מנפנף בכנפיו ברפיון ובגמישות רבה יותר, כמעט כמו שחפית.

בית גידול

במקור ציפור של ביצות, דיונות, ביצות כבול מוגבהות וערבות; במערב אירופה עבר ברובו לשטחים חקלאיים, וכיום הוא מקנן בחיטת חורף, בשעורה ובאספסת. הוא צד מעל שולי שדות עשירים בעשבים, רצועות בור ושולי דרכים, ותופס נברנים, גוזלי ציפורים וחרקים גדולים. הוא מקנן על הקרקע, בדרך כלל במושבות פתוחות, ולכן בשנת קציר מוקדם הצלחת הקינון תלויה כולה בצעדי הגנה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן ברוב אירופה, עם מעוזים בחצי האי האיברי ובמערב, במרכז ובמזרח אירופה, והלאה עד אנטוליה וצפון-מערב אפריקה; חורף בסאהל ובמזרח אפריקה ונודד מעל הים התיכון, צפון אפריקה והלבנט. בשוליים הצפון-מערביים, בארצות השפלה, האוכלוסייה מונה כמה עשרות זוגות, המרוכזים באזורים החקלאיים, שבהם מתנדבים מאתרים את הקנים ומגדרים אזורים מוגנים סביבם. בחצי האי האיברי המין נפוץ בהרבה: אלפי זוגות במישורי הדגנים של קסטיליה, אקסטרמדורה ואנדלוסיה, שם הקציר המוקדם של התבואה מציב בדיוק את אותו איום.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

ביוני או ביולי נסעו באזורים החקלאיים של צפון-מערב אירופה ובדקו את שולי השדות הרחבים והעשירים בעשבים. הציפורים פעילות ביותר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות האחרונות לפני השקיעה, ולעתים אפשר לראות העברת מזון באוויר: הזכר משמיט נברן, והנקבה מתהפכת ותופסת אותו. במישורי הדגנים של חצי האי האיברי די בדרך שקטה באקסטרמדורה במאי; במקומות מסוימים שם הם רבים יותר מעקבי החורף.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך במערב אירופה הוא תלוי במידה רבה בעזרת האדם. מאחר שהוא מקנן בגידולים הנקצרים לפני שהצעירים עוזבים את הקן, הצלחת הקינון תלויה באיתור הקנים ובהגנה עליהם. העצמת החקלאות, אובדן שדות הבור וקריסות באוכלוסיות הנברנים מורידים את המספרים; בשוליים הצפון-מערביים ממשק חקלאי ממוקד מקיים את האוכלוסייה הקטנה. המגמה באירופה שלילית מעט, וההפסדים העיקריים בדרום ובמזרח.

שם מדעי

Circus pygargus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Falco pygargus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Circus הוגדר ב־1799 על ידי De Lacépède. Circus מהיוונית העתיקה kirkos, עוף דורס שנקרא על שם מעופו המעגלי. pygargus נגזר מהיוונית העתיקה pugargos 'לבן-שת', מ-puge 'שת' ו-argos 'לבן'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אנגליה.