כל המינים › ציפורי שיר › ירגזים זנבתנים › ירגזי זנבתן
ירגזי זנבתןיַרְגָּזִי זַנְבְתָן | Aegithalos caudatus
Staartmees | Long-Tailed Tit | Mito común | Schwanzmeise | Mésange à longue queue
הירגזי הזנבתן אינו ירגזי של ממש, אלא ציפור קטנה ותפוחת נוצות במשקל שמונה גרם, שזנבה ארוך משאר גופה. הוא נע בקבוצות משפחתיות העוברות בין השיחים תוך פטפוט רצוף; בדרך כלל שומעים אותן לפני שרואים אותן.
תת־מינים
קול
לירגזי הזנבתן כמעט אין שיר של ממש; מה שיש לו הוא פטפוט קשר רצוף השומר על לכידות הקבוצה, ובצליל זה מזהים אותו. שלושה מרכיבים מתחלפים: see-see-see דק, גבוה ומהיר, כמו של מלכילון האורנים אך מלא מעט יותר; pt או tup קצר וקשה; ובעיקר tserrrp או tserr-r-r יבש, מתגלגל ומזמזם, הדומה לצליל פצירה קטנה הנגררת על עץ. הטרטור הזה הוא הצליל המכריע, והוא נשמע למרחק. קבוצה נשמעת לכן כציוץ וטרטור רצופים הנעים לאט לאורך שולי היער, וכל הזמן מצטרפים פרטים נוספים. נשמע כל השנה, אך בבירור הרב ביותר מאוקטובר עד מרץ, כשקבוצות משפחתיות נודדות; בעונת הקינון הציפורים שקטות ונראות לעתים רחוקות. בתחילת האביב משמיע הזכר לעתים שיר רך ומצלצל, שאינו אלא שרשור של קריאותיו.
הקלטה: Jochem Verweij — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
מזוהה לפי מבנה הגוף: גוף קטן ועגול עם ראש קטן ועגול, מקור זעיר וקצר, וזנב ארוך מאוד, שחור-לבן ומדורג, המהווה הרבה יותר ממחצית האורך הכולל. החלק העליון שחור עם כתם כתף ורוד-חום, החלק התחתון לבנבן עם גוון ורוד בצדי הגוף ובבטן. בתת-המין המערב-אירופי europaeus עובר פס שחור רחב מהמקור מעל העין אל העורף, ובין שני הפסים כיפה מרכזית לבנה-מלוכלכת. טבעת העין החשופה צהובה עד כתומה-אדומה אצל בוגרים. התעופה חלשה וגלית, הזנב נגרר מאחור, וקבוצות חוצות קרחת כמעט תמיד בזה אחר זה.
מינים דומים
בלבול כמעט אינו אפשרי, אך יש לשים לב לשני דברים. בשטחי סוף גם לשפמתן זנב ארוך, אך הוא חום-כתום חם, לזכר ראש אפור-כחלחל ושפם שחור, והוא אינו עוזב את הסוף. ובסתווים מסוימים מגיעים לצפון-מערב אירופה ירגזים זנבתנים צפוניים מהצורה caudatus, בעלי ראש לבן כולו וללא פס ראש שחור; זהו אותו מין, אך הפרט לבן-הראש בולט מיד בקבוצה. בחצי האי האיברי הצורה התושבת היא irbii, שלה דווקא ראש אפור-שחור כהה. לפי הקול: ה-see-see-see הדק דומה למלכילון האורנים ולירגזי הכחול, אך הטרטור היבש tserrp השזורה בו ייחודית.
בית גידול
חורש נשירים ויער מעורב עם שכבת שיחים צפופה, שולי יער, סוללות משוכה, משוכות מגודלות, סבכי ערבה ושדר ביצתיים, סבך לאורך נחלים, פארקים, בתי קברות וגינות גדולות. הקן הוא כדור סגור בצורת ביצה, עשוי טחב וקורי עכביש, מוסווה מבחוץ בחזזיות ומרופד מבפנים לעתים ביותר מאלף נוצות, וממוקם בשיח פטל או בהתפצלות של שיח קוצני. בחצי האי האיברי גם ביערות אלון גלעיני ואורן ובחורשות צפצפה וערבה לאורך נהרות.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מהאיים הבריטיים ועד יפן, בסדרה ארוכה של תת-מינים שראשם מלבין ממערב למזרח. בצפון-מערב אירופה הוא מקנן נפוץ ביער, בסבך ובגינות, נוכח כל השנה וכמעט אינו נודד; בשנות פלישה מגיעים פרטים צפוניים לבני-ראש באוקטובר ומופיעים בדיונות ובאיי הוואדן. בחצי האי האיברי הוא נפוץ בצפון ובמרכז, ופחות שכיח בדרום-מזרח היבש.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
החודשים הטובים ביותר הם נובמבר עד פברואר: לכו לאורך שולי יער או סוללת משוכה והקשיבו לטרטור. ברגע ששומעים אותו, עמדו ללא תנועה והמתינו; הקבוצה מגיעה לעתים קרובות היישר אל הצופה ועוברת במרחק מטרים ספורים, משום שהירגזים הזנבתנים אינם ביישנים. עקבו אחר קבוצה כזו זמן מה, משום שכמעט תמיד נלווים אליה מינים אחרים: ירגזים כחולים, ירגזי ביצות, טפסי-עצים, מלכילוני אורנים ובסתיו לעתים גם עלווית צהובת-גבות. כדי לראות את הקן, בקרו בסבך פטל או אולקס באמצע מרץ, כשהבנייה מתחילה והעלים עדיין אינם מסתירים.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובחלקים גדולים של אירופה הוא במגמת עלייה, בעיקר בזכות סדרה של חורפים מתונים והתרחבות הסבך ביערות ובשולי ערים. כפור קשה הוא האיום העיקרי: חורף של שלג וקרח ממושכים עלול לגרום לאובדן יותר ממחצית הפרטים המקומיים. משום שזוג מגדל עשרה צאצאים או יותר ולעתים קרובות נעזר בעוזרים מהקבוצה המשפחתית, ההתאוששות מושלמת בדרך כלל בתוך שנתיים או שלוש.
שם מדעי
Aegithalos caudatus | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Parus caudatus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Aegithalos הוגדר ב־1804 על ידי Hermann. Aegithalos ביוונית: aigithalos היה מונח שבו השתמש אריסטו לכמה ירגזים אירופיים, ובהם הירגזי הזנבתן. caudatus היא בלטינית 'בעל זנב', על שם הזנב הארוך. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.