חמסן זנבתן (Stercorarius longicaudus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הרחק מאזורי הקינון הוא שותק כמעט לחלוטין: ציפור החולפת לאורך החוף אינה משמיעה קול כלל. בטונדרה הוא קורא, עם kreh-kreh-kreh חד ואפי בתעופת חיזור ו-kip-kip קשה בתקיפת פולשים ליד הקן. הקול שייך לאזור הקינון ולא לנקודת תצפית הים — הקלטה של נודד חולף כמעט אינה קיימת.

האזנה: קריאהXC1157242

הקלטה: Teet Sirotkin — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto

זיהוי

קטן וצר-גוף, עם מקור קצר ועבה, יד ארוכה ומחודדת וגב עליון אפור-בהיר המנוגד בבירור לשוליים האחוריים השחורים של הכנף ולזנב השחור. לבוגרים כיפה שחורה מוגדרת, צוואר לבן-צהבהב וחזה לבן העובר ללא פס חזה חד לבטן אפורה ולמכסות זנב תחתונות שחורות; שתי נוצות הזנב המרכזיות דקות, גמישות ומחודדות ובולטות עד כ-20 cm. סימן ההכרעה הוא דגם האברות הראשוניות: רק שני — לעתים שלושה — גבעולי נוצה לבנים, כך שמלמעלה כמעט אין הבזק כנף בהיר, בעוד שלחמסנים האחרים כתם לבן ברור. הצעירים קשים: חומים-אפרפרים קרירים, עם מכסות זנב עליונות ותחתונות מפוספסות לרוחב בחדות בשחור ולבן, לעתים קרובות ראש בהיר, ובליטת זנב קצרה וקהה; הסימן השימושי ביותר הוא המקור הדו-גוני, שקצהו הכהה תחום בחדות ומכסה פחות ממחצית אורכו.

מינים דומים

חמסן טפיל גדול וכבד יותר, עם יד ארוכה יותר, הרבה יותר לבן באברות הראשוניות, בדרך כלל פס חזה כהה בבוגרים בהירים, ונוצות זנב מוארכות ישרות, נוקשות ומחודדות באורך 5–8 cm. חמסן רחב-אברה מסיבי יותר בבירור עם גוף בעל חזה חביתי, מקור דו-גוני כבד, ולבוגרים נוצות זנב מוארכות מפותלות דמויות כף. חמסן גדול גדול, חום אחיד ומראה הבזקי כנף לבנים רחבים. בצעירים ניתן להבחין בין הארבעה רק לפי המבנה, דגם המקור וחדות הפסים; אם הספק נשאר אחרי כמה שניות של תצפית ים, הרישום המדויק הוא חמסן לא מזוהה.

בית גידול

מקנן בטונדרה יבשה ופתוחה ובשטחי שיחים הרריים אבניים מעל קו העצים בפנוסקנדיה ומזרחה, וניזון כמעט רק מלמינגים; בשנים דלות בלמינגים אזור שלם עשוי שלא לקנן כלל. מחוץ לעונת הקינון הוא פלגי לחלוטין, וחורף מעל מים פתוחים בדרום האוקיינוס האטלנטי הרחק מטווח הראייה מהיבשה. בנדידה הוא שודד ציפורים אחרות פחות מקרוביו ולוקט חלק גדול ממזונו מפני המים בעצמו, ולכן לעתים רחוקות הוא עוקב אחר ספינות או מושבות שחפיות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן סביב כל האזור הארקטי; באירופה ברמות ההרים הסקנדינביות, בלפלנד ובצפון-מזרח הרחוק של אירופה, במספרים משתנים מאוד. נתיב הנדידה עובר ברובו הרחק בים, כך שחוף הים הצפוני קולט רק את שוליו: כמה עשרות ציפורים בשנה, עם שיא אביבי קטן בסוף מאי והמעבר העיקרי באוגוסט ובספטמבר. לאורך החוף האטלנטי של חצי האי האיברי הוא נראה בעיקר מול גליסיה וחבל הבאסקים, בתצפיות ים בסתיו ובהפלגות מעל שולי המדף היבשתי, והנדידה מגיעה עד מערב אפריקה.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

תצפית ים היא הסיכוי הממשי היחיד: בחרו ראש מזח או נקודת תצפית מבוססת במחצית השנייה של אוגוסט או בתחילת ספטמבר עם רוח צפון-מערבית מתמשכת בעוצמה 5 עד 7. רוב החמסנים הזנבתנים עוברים בשעות הראשונות שאחרי הזריחה, גבוה ומהר ובדרך כלל הרחק מזרם השחפים. בסוף מאי רוח צפון-מזרחית עשויה להביא בוגר בנוצה מלאה לאורך החוף; זהו הרגע היחיד שבו הזיהוי קל באמת.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה, אך המספרים בפנוסקנדיה משתנים בחדות עם מחזור הלמינגים. היחלשות המחזור בחורפים חמים ולחים יותר היא הדאגה העיקרית: ללא שיאי למינגים, אזורים שלמים עשויים לעבור שנים כמעט ללא קינון. בים הוא חשוף מעט לדיג, כי בניגוד לחמסנים הגדולים הוא עוקב לעתים רחוקות אחר ספינות.

שם מדעי

Stercorarius longicaudus | Vieillot, 1819

Vieillot תיאר את המין ב־1819 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Stercorarius הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Stercorarius בלטינית 'של זבל', מ-stercus 'זבל': המזון שעופות ים פולטים כשחמסנים רודפים אחריהם נחשב בעבר להפרשות. longicaudus בלטינית, מ-longus 'ארוך' ו-cauda 'זנב', על שם נוצות הזנב המרכזיות הארוכות של הבוגר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון אירופה.