נקר גמדי (Dryobates minor) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

kee-kee-kee-kee-kee גבוה, צלול ואחיד בקצבו, של שישה עד עשרים צלילים, דק וגבוה בהרבה מקריאת הנקר העקוד ודומה ביותר לבז מצוי או לסבראש. יש גם kik רך וקצר. התיפוף רם יחסית לציפור כה קטנה והוא הרמז הטוב ביותר: ארוך בהרבה משל הנקר העקוד, שנייה עד שנייה וחצי, אך חלש, גבוה ויבש יותר באופן ברור, ולעתים קרובות מתגבר מעט בסופו. בפברואר ובמרץ שני הזוויגים מתופפים הרבה.

האזנה: סדרת קריאות גבוהות של בוגרXC538968

הקלטה: Benoît Van Hecke — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

נקר זעיר בגודל דרור עם מקור קצר ומחודד. הגב מפוספס לרוחב בשחור-לבן — ללא כתמי הכתף הלבנים הגדולים והסגלגלים של הנקרים השחורים-לבנים האחרים — והחלק התחתון לבן מלוכלך עם פסים קלושים בצדדים; אין כלל אדום מתחת לזנב. לזכר כיפה אדומה עמומה עם מצח קדמי בהיר וצר, לנקבה כיפה לבנה מלוכלכת עד חמחמה ללא כל אדום. לצעירים משני הזוויגים כתם כיפה חלודי, קטן ועמום יותר אצל נקבות צעירות, והם נראים מפוספסים באי-סדר מלמטה. התעופה חלשה וגלית מאוד, כמעט דמוית פרפר.

מינים דומים

הבלבול הוא כמעט תמיד עניין של גודל. הנקר הבינוני גדול ממנו בחצי וחסון בהרבה, עם כתמי כתף לבנים גדולים במקום גב מפוספס, פנים לבנות פתוחות ואזור מתחת לזנב בוורוד-סלמון — צבע שאינו מופיע לעולם בנקר הגמדי. הנקר הבינוני גם עובד על גזעים וענפים עבים, ואילו הנקר הגמדי תלוי בזרדים החיצוניים ביותר, לעתים קרובות הפוך כמו ירגזי. הנקר העקוד גדול עוד יותר ויש לו חלק אחורי אדום-שני. אם נראית רק ציפור קטנה בשחור-לבן בצמרת, יש לבדוק את הגב: הפסים מכריעים.

בית גידול

יער רחב-עלים לח ובוגר עם שפע עץ דק מת וגוסס: יערות אלמון ביצתיים, סבכי ערבה ושורות צפצפה לאורך נחלים ונהרות, וגם פארקים ותיקים, מטעים ויערות אחוזה. הוא מחפש מזון בין ענפים דקים וזרדים, בצמרת ועל ענפים מתים, ובחורף נע לעתים קרובות עם להקות נודדות של ירגזים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מהאיים הבריטיים וחצי האי האיברי ועד סקנדינביה, סיביר והמזרח הרחוק של אסיה; תושב קבע כמעט בכל שטח המפות, עד אנטוליה ומזרח המגרב. בצפון-מערב אירופה ובמרכזה לא שכיח, והנפוץ ביותר בקרקעות חוליות, בעמקי נחלים, לאורך הנהרות הגדולים ובאחוזות ותיקות; המספרים יורדים זה עשרות שנים. בחצי האי האיברי מוגבל לצפון ולפירנאים, ביערות רחבי-עלים וביערות גדה, וכמעט חסר דרומה משם.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

מסוף פברואר עד תחילת אפריל, כשהעלים עדיין לא נפתחו והציפורים מתופפות. לכו ביער אלמון ביצתי או לאורך שורת צפצפות ותיקה בבוקר ללא רוח, הקשיבו לתיפוף הארוך והדק ול-kee-kee-kee הגבוה, ולאחר מכן סרקו את הצמרות הדקות על רקע השמים. מחוץ לאביב הסיכוי הטוב ביותר הוא לעקוב אחר להקת ירגזים נודדת עד שמאתרים בתוכה את הציפור הקטנה והבלתי בולטת בשחור-לבן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך בירידה ברורה ברוב מערב אירופה; המספרים סביב דרום הים הצפוני ובאיים הבריטיים ירדו בחדות. הסיבות הסבירות הן סילוק עץ מת ודק, אובדן יערות אלמון וערבה לחים וירידה בחרקי הצמרת. הצעדים כוללים השארת ענפים גוססים במקומם ושימור יערות לחים.

שם מדעי

Dryobates minor | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Picus minor; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Dryobates הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Dryobates ביוונית, מ-druos 'חורש, עץ' ו-batēs 'הולך': העוף המתקדם על פני גזעי העצים. minor בלטינית 'קטן יותר', על שם גודלו של הנקר המנומר הקטן ביותר באירופה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.