גיבתון לפלנדיגִּיבְתּוֹן לַפְּלַנְדִּי | Calcarius lapponicus

קול

בנדידה ובחורף הקריאה היא נקודת האחיזה הטובה ביותר: prrrt או tikkity-prrt קשה, יבש ומהיר, ואחריו לעתים קרובות tyuu צלול ויורד מעט. לפי הקרקוש הזה מאתרים ציפורים החולפות מעל נקודת תצפית בחוף, וזה גם הקול של ציפור העוזבת שדה שלף. השיר, משפט מצלצל קצר המושמע בתעופת שיר מעל הטונדרה, שייך לצפון הרחוק ואינו צפוי כאן.

זיהוי

מוצק, עם זנב קצר, כנפיים ארוכות ומחודדות וכיפה שטוחה; על הקרקע הוא צמוד לקרקע והולך בצעדים קצרים במקום לקפץ. בנוצת החורף הנראית כאן, המפתח הוא שדה הכנף: שדה ערמוני לרוחב המכסות הגדולות, התחום מלמעלה ומלמטה בקו לבן צר. נוסף על כך עורף חלודי וכתם בהיר על מכסות האוזן המוקף שוליים כהים היוצרים C שוכבת. המקור צהוב עם קצה שחור והצדדים מפוספסים בשחור. לזכר בקיץ, נדיר כאן, פנים, גרון וחזה שחורים, עורף ערמוני ופס גבה לבן היורד בצד הצוואר. הציפורן של האצבע האחורית ארוכה וישרה, והיא מקור השם המדעי של המין.

מינים דומים

גיבתון הסוף הוא המין הקריטי באותם שדות שלף: אין לו שדה כנף ערמוני, יש לו נוצות זנב חיצוניות לבנות, וזנבו הארוך והמפוצל מעט נפרש לעתים קרובות כשהוא נע בתנועה קלה ומקפצת יותר. הגיבתון הלפלנדי שומר על הזנב סגור וכהה, ולכן בתעופה חלקו האחורי נראה קצר וקהה. לגיבתון השלג שדה כנף לבן גדול אחד במקום שני קווים צרים. מול נקבות וצעירים של גיבתונים באופן כללי, הצירוף המכריע הוא עורף ערמוני, שדה מכסות ערמוני והמסגרת הכהה של מכסות האוזן; גוני החום של החלק העליון אינם מכריעים דבר, שלושת הסימנים האלה כן.

בית גידול

במערב אירופה, שדות שלף ושטחי עיבוד חרושים טרי מיד מאחורי סוללות הים, ביצות מלוחות, מישורי חוף חשופים ושולי שטחי גאות. תמיד קרקע קצרה ופתוחה עם מעט צמחייה פראית, שבה ציפור על הקרקע אינה נראית ושבה מצויים זרעי עשבים ודגניים. באזורי הקינון זוהי טונדרה עם ליבנה ננסית, סבך ערבה וגבשושיות של כרבס, ובפנוסקנדיה חגורת הליבנה הננסית והאברש שמעל קו העצים.

תפוצה ונדידה

מקנן בטונדרה של צפון-מזרח אירופה, בהרי סקנדינביה וסביב האזור הארקטי; ציפורים אירופיות נודדות לערבות שמצפון לים הכספי ובמרכז אסיה, וחלק מהאוכלוסייה מגיע לחוף הים הצפוני. בצפון-מערב אירופה הוא עובר מועט מאמצע ספטמבר עד אמצע נובמבר ומבקר חורף מקומי בשדות שלף ובביצות מלוחות בחוף – לאורך חוף הוואדן, איי זילנד והחוף המזרחי של האיים הבריטיים – עם הגעות גדולות יותר מדי פעם; מעט ציפורים חורפות. בחצי האי האיברי הוא נדיר מובהק, מוגבל לחוף הקנטברי ולדלתת האברו, כמעט תמיד פרטים בודדים בין אוקטובר לפברואר.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

תחילת אוקטובר, בשדה שלף או בביצה מלוחה מאחורי סוללת ים בים הצפוני, ברגל. ללכת לאט לאורך רצועה ולהקשיב לקרקוש היבש מטווח קצר; גיבתון לפלנדי מאפשר לעתים קרובות התקרבות עד שני מטרים ואז נוחת שוב מעט הלאה. ברגע שנחת, יש לחפש במכוון את שדה המכסות הערמוני. יש לסרוק גם להקות של זרעית השדה ושל צחיחנית חרמון: הגיבתון הזה נוחת לעתים רחוקות לבדו, וקריאתו שונה בבירור משל שתיהן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום קינון גדול מאוד ואוכלוסייה גדולה. ירידות נרשמו בפנוסקנדיה ולאורך השוליים הדרומיים של הטונדרה מזרחה יותר, בקשר להתחממות ולהתפשטות סבך על פני הטונדרה הפתוחה. בצפון-מערב אירופה הבעיה אינה הגנה אלא אובדן שדות שלף הנשארים לאורך החורף, כך שלציפורים העוברות נותרים פחות מקומות לתדלק.

שם מדעי

Calcarius lapponicus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Fringilla lapponica; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calcarius הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Calcarius מהלטינית calcaria 'דרבנים', על שם הציפורן הארוכה באצבע האחורית. lapponicus פירושו 'של לפלנד', על שם אזורי הקינון בצפון הרחוק. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־לפלנד.