סלעית כורדית (Oenanthe xanthoprymna) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר קצר ומהיר: משפט שורט ומעט צפצופי של 2–3 שניות עם כמה שריקות צלולות ולעתים מעט חיקויים, המושמע מסלע או בתעופת שיר נמוכה ומרפרפת מעל המדרון. היא שרה בעיקר באפריל, במאי וביוני ושותקת לאחר מכן. הקריאה היא chack-chack קשה כמו אבנים המוקשות זו בזו, בדרך כלל אחרי hweet שרוק ודק; באזורי החריפה זה לעתים קרובות הקול היחיד שהיא משמיעה.

האזנה: קריאהXC1097029

הקלטה: Kasper Wieck — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

סלעית קטנה וקצרת-זנב בצבעים עמומים עם סימן בולט אחד: הכסל ובסיס הזנב אדומים-חלודיים ולא לבנים. החלק העליון אפור-חום אחיד, הכתר אפור מעט יותר, עם פס גבה לבן צר. לזכר בנוצת רבייה סנטר וגרון שחורים, והשחור ממשיך לרוחב אזור הלורה ומכסות האוזן למסכה הנקטעת בחדות על ידי חזה לבן. הצדדים ומכסות הזנב התחתונות כתומים-חלודיים והבטן לבנה, ודווקא הגבול בין הלבן לכתום תחום בחדות אצל ציפור זו. הזנב אדום-חלודי בבסיסו עם פס קצה שחור רחב ונוצות מרכזיות שחורות, כך שדגם ה-T ההפוך המוכר מופיע כאן על רקע חלודי ולא לבן. אצל נקבות ופרטים שאינם בנוצת רבייה המסכה מצטמצמת לכתם לחי חום-כהה עם גרון לבן מתחתיו, והחלק התחתון צהבהב יותר. הכנף חומה-כהה וללא לבן.

מינים דומים

הכל תלוי בסלעית הפרסית. לשתיהן בדיוק מה שבולט ראשון: הכסל החלודי, בסיס הזנב החלודי עם ה-T השחור, מכסות זנב תחתונות כתומות וחלק עליון אפור-חום אחיד. דגם הזנב אינו מבדיל ביניהן: הגוון והיקף החלודי חופפים לחלוטין. מה שקובע הוא הגרון והבטן. לזכר סלעית כורדית בנוצת רבייה שחור על הסנטר והגרון ומתחתיו בטן לבנה הבולטת בחדות מול צדדים כתומים; לסלעית הפרסית לעולם אין שחור בגרון, לכל היותר לורה כהה, והחלק התחתון שלה אפור-צהבהב אחיד ללא גבול חד. אצל נקבות ופרטי סתיו ההבדל הזה נעלם ברובו. המיקום הוא אז העזרה הטובה ביותר: באנטוליה ובצפון מסופוטמיה הסלעית הכורדית היא הצפויה, בקווקז ומזרחה המין האחר, ובדרום הלבנט שניהם מופיעים. לכן חלק ניכר מהפרטים החורפים אינו ניתן לזיהוי למין. מעבר לכך: לסלעית אירופית כסל לבן נקי, לסלעית מדבר זנב שחור כולו, ולסלעית חלודת-זנב של מדבריות צפון אפריקה יש אמנם כסל חלודי, אך זנב שחור כולו ולזכר ראש אפור-לבן.

בית גידול

מדרונות הרים אבניים חשופים עם מעט שיחים או ללא שיחים: מפולות אבנים, רכסי סלע, נקיקים וגדות לס תלולות, בעיקר בין 1,500 ל-3,000 m, ובאנטוליה בהעדפה למדרונות שהצמחייה בהם נשמרת נמוכה בידי כבשים ועיזים. הקן נמצא בחור בגדת עפר או מתחת לאבן שטוחה, לעתים קרובות בקצה מנהרה קצרה. מחוץ לעונת הקינון היא יורדת לשטחים נמוכים וחמים יותר: מישורי מדבר למחצה אבניים, קרקעיות ואדיות, שולי שדות ומישורי מלח, שם היא ניזונה מהקרקע בריצות קצרות מאבן לאבן.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת בדרום-מזרח אנטוליה, בצפון מסופוטמיה ובמערב ובדרום הרמה האיראנית, וגבולה המערבי בערך בפרת העליון. כל הציפורים עוזבות: הן חורפות בצפון-מזרח אפריקה לאורך ים סוף, בחצי האי ערב ובדרום הרמה האיראנית, ועוברות בלבנט בדרכן. בדרום הלבנט היא עוברת לא שכיחה באוקטובר ובנובמבר ושוב בפברואר ובמרץ, ומספר קטן חורף בכל שנה בערבה, בנגב ובסביבות ים המלח. היא לא נצפתה באירופה ממערב לאנטוליה; על המפה היא נוגעת לכן בתחום מדריך זה רק לאורך שוליו הדרום-מזרחיים.

קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בחורף לאורך הערבה או במדבר יהודה: נסעו לאט בדרך עפר ועקבו אחר ציפורים קטנות וזקופות המדלגות מאבן לאבן. הבריחו אחת והביטו בזנב — הבסיס החלודי עם ה-T השחור שולל מיד מחצית מהסלעיות. אחר כך הקדישו זמן לגרון, כי שם מוכרעת ההבחנה בין שני מיני הסלעיות אדומות-הזנב, ורשמו ביושר את מה שלא נראה. במאי המקום הבטוח ביותר הוא כביש הררי גבוה בדרום-מזרח אנטוליה, שם זכרים בנוצת רבייה מלאה שרים ממפולות האבנים והגרון השחור נראה ממרחק.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום רחב בהרי אנטוליה והרמה האיראנית, ואוכלוסייה ללא ירידה ידועה. אי-הוודאות נוגעת בעיקר לנתונים: תחום הקינון קשה לגישה וחלקו אינו בטוח, כך שכמעט אי אפשר לספור מספרים ומגמות, ומאחר שהמין אוחד עד לא מכבר עם הסלעית הפרסית קשה להשתמש בנתונים הישנים. מה שעשוי להיות חשוב בטווח הארוך הוא אובדן רעיית כבשים ועיזים אקסטנסיבית, כי ללא רעייה המדרונות החשופים מתכסים בצמחייה, והשטח הפתוח עם הצמחייה הנמוכה שבו היא חיה נעלם איתם.

שם מדעי

Oenanthe xanthoprymna | (Hemprich & Ehrenberg, 1833)

Hemprich & Ehrenberg תיאר את המין ב־1833 בשם Saxicola xanthoprymna; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Oenanthe הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Oenanthe שימש את אריסטו לעוף שכבר לא ניתן לזהותו; המילה באה מהיוונית oinos, oinoē 'יין, גפן' ו-anthos 'פרח, פריחה'. xanthoprymna ביוונית, מ-xanthos 'צהוב, חלוד' ו-prymna 'ירכתיים, חלק אחורי', על שם השת האדום-חלוד. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נוביה.