עלווית לבנת-גבות (Phylloscopus humei) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

הקריאה שטוחה ופחות חודרת משל העלווית צהובת-הגבות: tsu-weet דו-הברתי, יורד מעט או אחיד, או wesoo יבש דמוי ירגזי, המזכיר ירגזי מצויץ או ירגזי הרים. במקום שבו העלווית צהובת-הגבות מסיימת ב-tsoo-eest מצליף וחודר, עלווית לבנת-הגבות נשארת שטוחה: פחות חדה, פחות חזקה וללא הקפיצה כלפי מעלה. לעתים קרובות היא קוראת רק כמה פעמים בדקה, ולכן קשה לאתר אותה. השיר, הנשמע באירופה לעתים רחוקות, הוא סדרה גבוהה ודקה של שניים או שלושה צלילים החוזרת בהתמדה.

האזנה: קריאה חוזרתWikimedia Commons

הקלטה: Shyamal L — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטנה כמו העלווית צהובת-הגבות אך עמומה וקרה יותר בגוונה: אפורה-ירקרקה עד אפורה-חומה מלמעלה, ללא גוון זית רענן, ולבנבנה עד חומה-צהבהבה דהויה מלמטה. פס הגבה הארוך לבנבן או חום-צהבהב בהיר, לא צהוב-קרמי. בכנף פס בהיר ברור אחד על המכסות הגדולות; השני, על המכסות הבינוניות, חלש או חסר לגמרי. בסיס המקור והרגליים מספקים את התמיכה הטובה ביותר: המקור כהה כמעט כולו, עם לכל היותר שמץ בהיר מלמטה, והרגליים חומות-כהות עד שחורות. פס כיפה בהיר חסר או כמעט אינו ניכר. בנוצת סתיו טרייה היא יכולה להיראות ניגודית למדי; לכן הצבע לבדו אינו מכריע.

מינים דומים

העלווית צהובת-הגבות היא מין הבלבול הממשי היחיד: ירוקה בהירה יותר, פס גבה לבן-צהבהב, שני פסי כנף ברורים שהעליון שבהם נשאר נראה, בסיס מקור כתום-ורדרד ורגליים חומות-בהירות עד בצבע בשר. במקרה של ספק הקול גובר תמיד על המראה. לעלווית המלכילונית פס כיפה צהוב בוהק ושת צהוב. עלווית החורף גדולה יותר, חומה יותר וללא פס כנף כלל.

בית גידול

מקננת גבוה בהרי מרכז אסיה – טיין שאן, אלטאי, פמיר ומערב ההימלאיה – ביער מחטים פתוח ובסבך ננסי של ערער וערבה עד מעל קו העצים. באירופה, בסוף הסתיו ובחורף, היא משתמשת בסבך מוגן: חורשות חוף, אשחר ים וסמבוק, ערבות ואלמונים לאורך נחלים ותעלות, מכוני טיהור, פארקים ובתי קברות ישנים, ולעתים קרובות שומרת על אותו מסלול במשך ימים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מין אסייתי החורף בדרך כלל בצפון תת-היבשת ההודית. בצפון-מערב אירופה מבקרת נדירה אך שנתית, בעיקר במחצית השנייה של נובמבר ובדצמבר, בחוף אך גם בפנים הארץ. בחצי האי האיברי נודדת תועה נדירה מאוד, בעיקר בחורף בחוף הצפוני.

חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

המחצית השנייה של נובמבר ודצמבר, אחרי תקופה של רוח מזרחית, בסבך מוגן מאחורי הדיונות או לאורך נחל עם אלמונים וערבות. יש לבדוק כל 'עלווית צהובת-גבות' מאוחרת: אחרי אמצע נובמבר הסיכוי לעלווית לבנת-גבות ממשי. נדרשת סבלנות, כי המין קורא במשורה; יש לחפש אותו בלהקת ירגזים מעורבת, וברגע שהוא נראה – להתמקד במקור וברגליים הכהים ובפס הכנף השני החלש.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום קינון גדול ובלתי נגיש בהרי מרכז אסיה, שבו לא ניכרת ירידה. התצפיות באירופה מתרבות, אך בעיקר משום שהקריאה מוכרת כיום היטב ומשקיפים רבים בודקים את ההקלטות שלהם.

שם מדעי

Phylloscopus humei | (Brooks, 1878)

Brooks תיאר את המין ב־1878 בשם Reguloides humei; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phylloscopus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Phylloscopus ביוונית, מ-phullon 'עלה' ו-skopos 'מחפש', מ-skopeō 'להתבונן': העוף החופש בעלווה. humei נקרא על שם אלן אוקטביאן יום (1829–1912), פקיד ממשל בריטי בהודו וחוקר עופות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון-מערב פקיסטן.