ביצנית שחורת-כנף (Tringa ochropus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל הסימן הראשון לציפור: tluee-weet-weet חד, בן שלוש עד ארבע הברות, העולה בגובה הצליל בגוון מתלונן, וחוזר כשהיא מתרחקת. כשהיא מוטרדת על הקרקע היא משמיעה tlik קצר. באביב מעוף שירה גלי מעל יער הקינון מביא titteloo-witteloo קצבי. בצפון-מערב אירופה הקריאה נשמעת כמעט כל השנה מלבד יוני, בלילה מעל שטח פתוח ובחורף לאורך בריכות שפכים.

האזנה: קריאת תעופה, בלילה מעל ארנהםXC432903

הקלטה: Joost van Bruggen — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קומפקטית וכהה, עם רגליים קצרות ירקרקות ומקור קצר וישר עם קצה כהה. החלק העליון חום-זיתי כהה עם נקודות בהירות דקות הנראות רק מקרוב; ממרחק הציפור נראית פשוט שחורה. יש לה טבעת עין לבנה צרה ופס גבה קצר הנעצר לפני העין, והחזה המפוספס דק תחום בחדות מול הלבן. בתעופה: שת לבן בוהק ומרובע, רצועת זנב שחורה רחבה, ללא פס כנף, ובעיקר תחתית כנף הנראית שחרחרה כולה; כפות הרגליים כמעט אינן בולטות מעבר לזנב. הצעירים חומים חמים מעט יותר, עם נקודות מעטות ודקות יותר, ובשאר הסימנים כבוגרים.

מינים דומים

הביצנית המנומרת בהירה ודקה יותר, עם רגליים צהובות ארוכות יותר הבולטות בבירור מעבר לזנב בתעופה, פס גבה ארוך הנמשך מאחורי העין ותחתית כנף אפורה בהירה ולא שחורה. הביצנית לבנת-הבטן חומה וקצרת רגליים יותר, מנענעת את חלקה האחורי ללא הרף ומראה פס כנף לבן וטריז לבן לפני כיפוף הכנף. חרטומית הביצות ממריאה בזיגזג בקריאה צורמת etch ומקורה ארוך בהרבה – בעיקר צללית התעופה היא שגורמת לבלבול בין השתיים לאורך תעלה.

השוואת חופיות, חרטומיות ומינים קרובים: מקור, רגליים, פס כנף ושת

בית גידול

בשונה מרוב החופמאים, הביצנית שחורת-הכנף מעדיפה מים קטנים וסגורים: תעלות, תעלות ניקוז בפולדרים, נחלי יער, מתקני טיהור שפכים, בריכות חלחול, בריכות בקר ושוליים בוציים תחת שיחים נוטים. היא מופיעה רק לעתים רחוקות במשטחי גאות פתוחים. היא מקננת ביער מחטני וביער ליבנה לחים בצפון אירופה ובמזרחה, וכיחידה בין החופמאים האירופיים היא מטילה גבוה בעץ, בקן נטוש של קיכלי, יונה או סנאי; הגוזלים קופצים למטה אחרי כמה ימים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת מפנוסקנדיה ומאזור הבלטי מזרחה לאורך הטייגה, ומספרים קטנים נותרים לאורך השוליים הדרומיים במרכז אירופה. בצפון-מערב אירופה הנדידה כמעט רציפה: הציפורים החוזרות הראשונות מופיעות בסוף יוני, השיא חל ביולי ובאוגוסט, וחלק מהציפורים חורפות בתעלות, בנחלים ובמתקני טיהור. בחצי האי האיברי היא מבקרת חורף מצויה לאורך נהרות, תעלות השקיה ושדות אורז, עמוק בפנים אקסטרמדורה ואנדלוסיה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

ביולי או באוגוסט צעדו לאורך תעלת פולדר או מסנן קני סוף וחפשו ציפורים הממריאות כמעט מתחת לרגליים; הביצנית שחורת-הכנף מאפשרת התקרבות ואז מסגירה את עצמה בקריאתה. בחורף בריכות שפכים קטנות ותעלות חלחול שאינן קפואות הן המקומות האמינים ביותר. שמירה על מרחק והמתנה קצרה גורמות לה לנחות ולחפש מזון במקום רק להתרחק – רק אז נראים הנקודות הדקות וגבול החזה החד.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); אוכלוסיית הקינון הבוראלית גדולה ויציבה. לאורך השוליים הדרומיים של התפוצה – מרכז אירופה ואזור הבלטי – ניקוז ובירוא יער לח גרמו לירידות מקומיות.

שם מדעי

Tringa ochropus | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Tringa. Tringa הוא השם בלטינית חדשה שנתן אלדרובנדי לביצנית שחורת-כנף, על פי היוונית העתיקה trungas, ציפור שכשוך בגודל קיכלי, לבנת-שת ומנידת זנב, שאריסטו מזכיר אותה. ochropus ביוונית, מ-ōkhros 'אוכרה' ו-pous 'רגל', ומכאן 'רגל-אוכרה'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.