ירקון (Chloris chloris) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

לשיר שני חלקים הנשמעים לעתים קרובות בנפרד: סלסול מצלצל מהיר מצמרת עץ או במהלך תעופת שיר איטי במשקי כנף רחבים ורופפים, ו-dzweeeh ארוך, אנפופי ונושף. נשמע ממרץ עד אוגוסט. קריאת התעופה היא chup-chup-chup קשה ומטרטר.

האזנה: שירהXC642404

הקלטה: Kevin Ortega — CC BY 4.0 · xeno-canto

זיהוי

פרוש מוצק וקצר-זנב עם ראש גדול ומקור חרוטי עבה ורדרד. הזכר ירוק-זיתי עם שוליים צהובים עזים לנוצות הראשוניות וכתמים צהובים בבסיס הזנב; שני כתמי הצהוב האלה הם סימן ההיכר הטוב ביותר בתעופה. הנקבה ירוקה-אפרפרה יותר ומפוספסת דק, עם פחות צהוב. הצעירים חומים יותר ומפוספסים בבירור, אך כבר נושאים צהוב בכנף ובזנב.

מינים דומים

החורפי הוא הציפור שאיתה הוא מתבלבל לרוב, ושני דברים מכריעים. החורפי קטן בהרבה — 11 עד 12.5 לעומת 14.5 עד 16 סנטימטרים — ויש לו פס צהוב ברור לרוחב הכנף, בעוד שלירקון רק שוליים צהובים לאורך הכנף המקופלת. לחורפי גם פסים כבדים בצדדים ומקור דק ומחודד, לעומת החרוט הוורוד הכבד של הירקון.

בית גידול

גינות, פארקים, חצרות כנסיות, שולי כפרים, מטעים, משוכות ושולי שדות עם עצים עומדים. הוא מקנן בעצי מחט צפופים, בקיסוס ובמשוכות, וניזון מזרעים גדולים: חמנייה, לפתית, פירות ורד, ובחורף ממזון המוצע לו.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

כל אירופה מלבד הצפון הרחוק, והלאה לצפון אפריקה ואנטוליה. בצפון-מערב אירופה ציפור מצויה של שטחים בנויים, המתקבצת בחורף בשלפי קציר ובמתקני האכלה; באזור הים התיכון מרובה במטעי זיתים, בגינות ירק ובפארקים עירוניים, עד האיים, ובחורף מתווספות אליו ציפורים מהצפון.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

באפריל ובמאי חפשו רחוב כפרי או בית קברות עם עצי מחט צפופים והקשיבו ל-dzweeeh הנושף: אף פרוש אחר אינו משמיע קול דומה. במקום שבו מאכילים ציפורים אין להשאיר את מתקן ההאכלה במקום קבוע אחד — יש להזיז אותו בקביעות ולנקות אותו, משום שמקומות האכלה רטובים ומלוכלכים הם בדיוק המקום שבו מתפשטת הטריכומונוזיס.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך מספריו ירדו בחדות ברחבי צפון-מערב אירופה. מ-2006 התפשט זן של הטפיל החד-תאי Trichomonas gallinae בין ירקונים ופרושים מצויים; ציפורים נגועות אינן מסוגלות לבלוע ומתות מרעב עם גרון נפוח. הצעד המומלץ הוא ניקוי והזזה של תחנות ההאכלה.

שם מדעי

Chloris chloris | (Linnaeus, 1758) (GBIF: Carduelis chloris)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Loxia chloris; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Chloris הוגדר ב־1800 על ידי Cuvier. Chloris הוא השם ביוונית עתיקה של ציפור זו, khloris, מ-khloros 'ירוק'. שם המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.