כוס גמדיכּוֹס גַּמָּדִי | Glaucidium passerinum

קול

קריאת הטריטוריה היא שריקה רכה, איטית וצלולה, dyuu … dyuu … dyuu, עם כשתי שניות בין הצלילים וגובה צליל עולה מעט; היא נישאת כמה מאות מטרים. בספטמבר ובאוקטובר מתווסף שיר שני: סולם עולה של חמישה עד שמונה צלילים, tyu-tyu-tyu-tyú-tyúu, המטפס צעד אחר צעד ונקטע בפתאומיות. שר בעיקר בדקות האחרונות של הדמדומים ובשעה שלפני הזריחה, בשיא מפברואר עד אפריל ושוב בסתיו.

זיהוי

קטן מזרזיר ודחוס מאוד, עם ראש עגול קטן וללא דסקת פנים בולטת: רק עיניים צהובות קטנות וקו גבה לבן צר ונמוך. החלק העליון אפור-חום עם נקודות לבנות עדינות, הכיפה מנוקדת לבן בצפיפות, והחלק התחתון לבן עם פסים חומים. הזנב ארוך יחסית וכהה עם ארבעה או חמישה פסים בהירים צרים, ולעתים קרובות מוחזק מורם או מוטה הצידה. על העורף שני כתמים כהים עם מסגרת בהירה, 'העיניים המדומות', הנראים מאחור כפנים שניות. המעוף גלי עמוק ודמוי נקר: סדרת משקים מהירים ואז צניחה בכנפיים סגורות. הנקבות שוקלות 55 עד 80 g והזכרים 47 עד 65 g, הבדל שאינו נראה בשדה.

מינים דומים

הכוס החום חולק לעתים קרובות את אותו יער, אך הוא גדול בהרבה, עם ראש עגול גדול ודסקת פנים בהירה ורחבה עם שוליים כהים; זנבו קצר, מעופו ישר ואחיד, והוא מופיע כמעט רק אחרי החשכה. כוס החורבות גדול וארוך רגליים יותר, עם כיפה שטוחה, גבות לבנות רחבות ועיניים צהובות תחת גבות נמוכות, והוא שייך לשטח חקלאי פתוח ולא ליער מחטני סגור; גם הוא עף נמוך בגליות עמוקות כמו נקר, כך שהמעוף הוא בדיוק מה שאינו מבדיל בין השניים. השעיר המצוי דק יותר, אפור ובעל דוגמת קליפה, עם ציציות אוזן קצרות, והוא מבקר קיץ בלבד. צללית קטנה בצמרת אשוח מתבררת מרחוק לעתים קרובות כקיכלי רונן או כקיכלי גדול.

בית גידול

יער מחטני ומעורב ותיק ומגוון של הטייגה ושל הרי הביניים, עם אשוח ואורן, קרחות, כריתות, שוליים והרבה עץ מת. תלוי בחורי נקרים נטושים, בעיקר אלה של הנקר העקוד, וצד ירגזים, מלכילונים ונברנים מעמדות נמוכות לאורך שוליים וקרחות. בסתיו הוא אוגר טרף בחלל עץ.

תפוצה ונדידה

מסקנדינביה והאזור הבלטי מזרחה דרך הטייגה עד סיביר, ובנוסף ביערות ההרים של מרכז אירופה: הווז', הז'ורה, היער השחור, האלפים, יער בוואריה, הקרפטים ורכסי הבלקן עד רילה ופירין. המין מתפשט צפון-מערבה ודרום-מערבה מזה כמה עשורים: אוכלוסייה קטנה מחזיקה מעמד באייפל, בארדנים ובהוט פאן, ודרך המדרונות הצפוניים של הפירנאים, שבהם הוא סדיר מעט יותר, הגיע לאחרונה ליערות המחטניים התת-אלפיניים בצד הדרומי. בשפלות צפון-מערב אירופה הוא נותר נדיר ביותר, בעיקר עופות קוראים במטעי מחטניים; הוא נעדר מהאיים הבריטיים. תושב קבע, ומשוטט נמוך ורחוק יותר רק בחורפים קשים.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

במרץ או בתחילת אפריל, או לחלופין באוקטובר, יש להגיע חצי שעה לפני הזריחה ליער אשוחים או אורנים ותיק עם קרחות ועץ מת – בהוט פאן, באייפל או בארדנים, ביער השחור או באלפים, או בפירנאים מעל 1,500 מטרים – ולעמוד בשקט בכריתה. ההקשבה חשובה מההסתכלות: השריקה האיטית, ובאוקטובר הסולם העולה, מסגירים את העוף הרבה לפני שהוא נראה, ורק לאחר קביעת הכיוון יש לסרוק את צמרות האשוחים המתים. קבוצה נוזפת של ירגזים ומלכילוני אורנים מצביעה עליו לעתים קרובות. אין להשמיע הקלטות; עופות קוראים נמשכים בקלות אל מחוץ לטריטוריה שלהם בגללן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ויציב עד עולה מעט באירופה, עם התפשטות מערבה וצפון-מערבה. המין תלוי ביער ותיק: כריתת עצים חלולים, פינוי עץ מת ועצים שהופלו ברוח, והסבת יער הרים מגוון למטעים בני גיל אחיד – כל אלה הופכים יערות לבלתי מתאימים. במקומות שבהם עץ מת נשאר עומד ונקרים יכולים לחצוב, הוא מחזיק מעמד היטב. הפרעה מצד צלמים והשמעת הקלטות בעמדות שיר ידועות הן בעיה מקומית.

שם מדעי

Glaucidium passerinum | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Strix passerina; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Glaucidium הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Glaucidium היא היוונית glaukidion 'ינשוף קטן' או 'ינשופון', צורת הקטנה של glaux 'ינשוף'. passerinum בלטינית 'דמוי דרור', כאן במובן 'בגודל דרור'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.