כל המינים › ציפורי שיר › חטפיתיים › חכלילית עצים
חכלילית עציםחַכְלִילִית עֵצִים | Phoenicurus phoenicurus
Gekraagde roodstaart | Common Redstart | Colirrojo real | Gartenrotschwanz | Rougequeue à front blanc
חכלילית העצים וחכלילית הסלעים מתחלפות לעתים קרובות זו בזו: הצבעונית מבין השתיים היא חכלילית העצים, ואילו חכלילית הסלעים היא זו המופיעה בכל כפר. חכלילית העצים היא ציפור יער של ממש, של יער ותיק ופתוח עם קרקע חשופה מתחתיו: בארצות השפלה יערות האורן של אדמות האברש החוליות, אלונים מסוקסים לאורך שולי אברש, מטעים ותיקים וחצרות משק עם ערבה גדועה וחלולה; באיים הבריטיים יערות אלון הבולוט במערב, יערות ליבנה ברמות הסקוטיות, פארקים ומרעים עתיקים ומטעים ותיקים; ודרומה יותר, בחצי האי האיברי, יער הרים בוגר בגובה בינוני עם עצים ותיקים וקרחות, שבו היא מקננת נדירה ומקומית. בנדידה, לעומת זאת, היא חוצה את חצי האי באלפים ומופיעה בכל משוכה, מטע זיתים או גינה. הזכר באפריל, עם מצח לבן, פנים שחורים וחזה כתום עז, נראה לעתים רחוקות למרות צבעיו, משום שהוא שר גבוה בחופה ולעתים רחוקות נשאר זמן רב על ענף.
קול
השירה היא משפט קצר הנפתח תמיד באותו אופן: hooeet ממושך ועולה, אחריו שניים או שלושה צלילים צלולים זהים, ואז סיום מהיר ובלתי סדיר המשתנה ממשפט למשפט ומכיל לעתים קרובות קטעים ממינים אחרים — hooeet-tu-tu-tu-tcherrr. הפתיחה הקבועה והעולה היא סימן הזיהוי; השאר אינו חוזר פעמיים באותה צורה. נשמעת מאמצע אפריל עד יוני, בעוצמה הרבה ביותר בשעה הראשונה אחרי הזריחה, לרוב מזרד חשוף גבוה בעץ. קריאה: hooeet צלול ושואל, כמעט תמיד ואחריו צליל tek מקיש אחד או שניים, העוברים לסדרה ארוכה של תקתוקים כשהציפור מופרעת.
הקלטה: Philippe_Grange — CC0 · xeno-canto
זיהוי
סלעיתי דק וזקוף עם זנב ושת כתומים-חלודים הרוטטים ללא הפסקה; הרטט מושך את העין לפני כל צבע. לזכר בעונת הקינון מצח לבן נקי הנמשך לאחור כפס גבה לבן צר, פנים וגרון שחורים מתחתיו, וכיפה וגב אפורים-כחלחלים מעליו. החזה וצדי הגוף כתומים-חלודים חמים, הבטן בהירה יותר. בסתיו שוליים רחבים אפורים-חומים לנוצות מסתירים את כל אלה, כך שהשחור והלבן נעלמים למחצה והזכר נראה עמום ודהוי. הנקבה אפורה-חומה חמה מלמעלה וכתומה-חומה בהירה מלמטה, ללא שחור וללא מצח לבן, עם עין כהה גדולה בפנים אחידים ופתוחים, ואותו זנב חלוד. הצעירים מנוקדים ובעלי דגם קשקשים בכל הגוף, וגם להם אותו זנב.
מינים דומים
חכלילית הסלעים היא הקושי האמיתי היחיד — ראו גם את דף המין שלה. הזכר שלה שחור-פיח עם כיפה אפורה ולוח כנף לבן, ללא מצח לבן וללא כתום בחזה. בין הנקבות ההכרעה היא בצד התחתון: חכלילית הסלעים בגוון קר ואחיד, אפור-שחור עד אפור-פיח, חכלילית העצים חומה-חולית חמה עם גוון כתום-חום ברור על החזה והבטן, ובעלת פנים בהירים ופתוחים יותר ומבנה עדין יותר. בית הגידול מסייע כמעט תמיד: אבן, בטון ותעשייה לעומת יער ותיק, מטע וחצר משק. צעירי אדום-החזה נחשבים לעתים לצעירי חכלילית העצים, אך אין להם הזנב האדום הרוטט; זמיר הירדן גדול וכבד יותר, עם זנב ארוך חום-חם שהוא מרים ופורש ואינו מרטיט.
בית גידול
יער ותיק ופתוח עם עץ מת ומעט סבך תחתון, שבו הציפור יכולה לרדת מענף נמוך אל קרקע חשופה: יערות אורן מצוי ותיקים ויערות אלון שיחיים על קרקעות חול, אברש עם אורנים פזורים המעוצבים ברוח, מטעי עצים גבוהים מסורתיים, סוללות מיוערות, יער פארקים וחצרות משק עם ערבות גדועות או עצי אגוז ותיקים. הקן ממוקם בחלל: חור נקר ישן, סדק בעץ פרי, פרצה בקיר או תיבת קינון עם פתח רחב. השילוב של חללים, עמדות נמוכות וקרקע פתוחה מתחת מכריע; שכבת שיחים צפופה הופכת את השטח לבלתי מתאים לה.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקננת מהאיים הבריטיים וחצי האי האיברי עד עמוק בסיביר, ומלפלנד ועד הרי צפון-מערב אפריקה; כל הציפורים חורפות בסאהל, מדרום לסהרה. בצפון-מערב אירופה מבקרת קיץ מאמצע אפריל עד ספטמבר, המרוכזת בקרקעות החול הגבוהות ובאזורי הגבעות וההרים — באיים הבריטיים בעיקר במערב, במחוז האגמים, ברכס הפנינים וברמות הסקוטיות — ודלילה בשטח חקלאי פתוח, שבו הייתה פעם ציפור נפוצה של חצרות משק ונעלמה ברובה מאז שנות ה-70. בנדידה, במאי ומאוגוסט עד תחילת אוקטובר, היא מופיעה בכל מקום, כולל גינות עירוניות וסוללת הים. סביב הים התיכון מקננת נדירה ביערות ותיקים בהרי צפון ומערב חצי האי האיברי, אך מרובה מאוד בנדידה, עד מטעי זיתים ורמבלס.
- יציב
- קינון (קיץ)
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
סוף אפריל, השעה הראשונה אחרי הזריחה, ביער אורן, אלון או אשור ותיק או באברש עם אורנים פזורים — בהרי חצי האי האיברי סוף מאי: עמדו בשקט והמתינו ל-hooeet הממושך מצמרת עץ. לאחר איתור השר, חפשו את המצח הלבן, הבולט גם ממרחק רב באור שמש נמוך. אוגוסט וספטמבר קלים בהרבה: הנודדות יושבות אז נמוך במשוכות, על גדרות תיל ולאורך שולי יער, בדרום במטעי זיתים וברמבלס — בעיקר נקבות וצעירים — והזנב החלוד הרוטט הוא הסימן היחיד הנדרש; החזה הכתום החם מבדיל אותה מחכלילית הסלעים.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). באזורי החורף, כמות הגשמים בסאהל קובעת כמה ציפורים חוזרות; שנה יבשה שם ניכרת במספרים באירופה באביב שלאחריה. השארת עץ מת, עצי פרי ותיקים ועצים חלולים בחצרות משק, ושמירה על קרקעית יער פתוחה, מסייעות לה במהירות הרבה ביותר.
שם מדעי
Phoenicurus phoenicurus | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Motacilla phoenicurus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phoenicurus הוגדר ב־1817 על ידי Forster. Phoenicurus ביוונית, מ-phoinix 'אדום' ו--ouros '-זנב'. כינוי המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.