כל המינים › ציפורי שיר › רמיות › רמית שחורת-ראש
רמית שחורת-ראשרַמִּית שְׁחוֹרַת-רֹאשׁ | Remiz macronyx
Zwartkopbuidelmees | Black-Headed Penduline Tit | Pájaro moscón cabecinegro | Schwarzkopf-Beutelmeise | Rémiz à tête noire
הרמית שחורת-הראש היא הרמית של שדות הסוף הכספיים: אותה אורגת לבד זעירה, אך עם ראש שחור לגמרי במקום מסכה שחורה. היא מהציפורים שנחקרו הכי מעט במרכז אסיה, ושולי תפוצתה נוגעים בקושי בתחום המפה של מדריך זה, בדלתת נהר אורל.
קול
מתועד מעט. מה שתואר והוקלט מסתכם בדבר דומה: שריקה גבוהה, דקה ויורדת מעט מסוג tseeeoo, הנישאת מעל הסוף אך נבלעת בקלות בין קניות קטנות, וכן צלילי קשר קצרים tsee-tsee בתוך קבוצה. הזכר שר שיר קטן, רך ושורק, ליד הקן. מי שמאזין מעל שדות סוף באזור זה מוטב שיבדוק היטב כל קריאת רמית.
הקלטה: Shuangqi Liu — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
קטנה ועדינת מבנה כמו הרמית, עם מקור קצר דמוי מרצע, רגליים חסונות וזנב ארוך יחסית. לזכר הבוגר כל הראש שחור עמוק: המצח, הכיפה, הלחי, מכסות האוזן והעורף, ואצל רוב הפרטים השחור ממשיך על הגרון. מתחתיו עובר פס ערמוני חמים לרוחב החזה העליון והגב העליון, ההופך לחולי לכיוון השת; הצד התחתון חום-חולי בהיר. לנקבה אותו דגם בגוונים עמומים יותר, עם מצח חום וברדס תחום פחות בחדות. בנוצת סתיו טרייה שוליים בהירים לנוצות הופכים את כל הציפור לבהירה ומטושטשת יותר. לצעירים אין שחור כלל והם חומים-חוליים אחידים.
מינים דומים
למעשה רק הרמית, שבצפון הים הכספי היא אכן שכנה קרובה. ההבדל בראש: מסכה שחורה דרך העין על ראש אפור בהיר ברמית, ברדס שחור מלא ללא אפור סביבו במין זה. יש לשים לב שהצורה הכספית של הרמית נושאת כבר הרבה שחור בפנים, ולכן מבט אחד בראש שחור למחצה אינו מספיק — יש לראות עד כמה השחור נמשך על הכיפה והעורף. מזרחה יותר היא חולקת את שדות הסוף עם הרמית לבנת-הכיפה, המזוהה לפי כתם הכיפה הבהיר בתוך השחור. לידיעה: רשימות אחדות מונות אותה כמין נפרד, ואחרות החזירו אותה לתוך הרמית מאז דצמבר 2020.
בית גידול
עומדי קנה, סוף ואגמון במים רדודים לאורך אגמים, נהרות וזרועות נהר מנותקות, עם סבך אשל וערבה בשוליים לכיוון היבשה. הקן אינו תלוי מענף אלא ארוג בין כמה גבעולי קנה, ארבעים סנטימטר עד מטר וחצי מעל המים, מרצועות עלי קנה ומפלומת צמחים; הזכר בונה כמעט את כולו. חמש עד שבע ביצים מתחילת מאי עד תחילת יולי, כנראה שני מחזורי קינון, עם צעירים עפים ביולי ובאוגוסט. מחוץ לעונת הקינון היא משוטטת בסבך ובכתמי קנה קטנים, גם הרחק ממים פתוחים.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מהים הכספי מזרחה עד אגם זייסן ודרומה לרמה האיראנית, בשטחי סוף מפוזרים ומנותקים. בתחום המפה של מדריך זה נותרה פינה אחת מכך: שדות הסוף של דלתת האורל באטיראו, שם היא נצפית באופן סדיר מאפריל עד יולי, יחד עם תיעודים ישנים משפלת לנקרן. החלק הגדול ביותר של תפוצתה נמצא לכן מזרחית לקצה המפה.
איך ומתי לחפש
כדי לראות אותה יש להגיע במאי לשולי הסוף של האורל באטיראו, שם הדלתה נמצאת במרחק של פחות מיום נסיעה מהעיר. יש לחפש נמוך: הקן יושב בין הגבעולים בגובה העיניים מעל המים, אפור ולבדי כמו של הרמית אך ללא הפתח התלוי בחופשיות על ענף ערבה. ויש לבדוק את הראש של כל רמית באזור זה, כי זה בדיוק המקום שבו שני המינים נפגשים.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אף שההערכה ניתנת תחת שם אחר. הרשימה האדומה מכלילה אותה בתוך הרמית, Remiz pendulinus, מאז דצמבר 2020, ומין זה בכללותו מסווג כללא חשש; רשימות אחדות מונות אותה בנפרד. מעט ידוע על מספריה; שטחי הסוף של אגני הים הכספי וימת ארל מצטמצמים עקב שאיבת מים, המלחה ושריפת סוף, והאוכלוסיות המערביות הן בדיוק אלה שנחקרו הכי מעט.
שם מדעי
Remiz macronyx | (Severtsov, 1873)
Severtsov תיאר את המין ב־1873 בשם Aegithalus macronyx; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Remiz הוגדר ב־1819 על ידי Jarocki. Remiz היא המילה הפולנית remiz לרמית. macronyx ביוונית 'ארוך-ציפורן', מ-makros 'ארוך' ו-onux 'ציפורן, טופר'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שימקנט, קזחסטן.