חופזי אמריקניחוֹפְזִי אֲמֶרִיקָנִי | Pluvialis dominica

קול

kleep שטוח ומעט צורם או queedle נמשך, נמוך וקטוע יותר מה-tloo הצלול והמתלונן של החופזי הזהוב וללא הצליל השני העולה של החופזי הקטן. נודדים תועים קוראים בעיקר בעת ההמראה עם הלהקה.

זיהוי

קטן ודק מהחופזי הזהוב, ארוך רגליים יותר ועם חלק אחורי ארוך במובהק. לבוגרים בנוצת קינון שחור מהסנטר עד מתחת לזנב, השחור רציף לאורך הצדדים, עם פס לבן רחב העובר מהמצח מעל העין ובמורד צד הצוואר ומסתיים בגוש מרובע בצד החזה. החלק העליון מנוקד לבן וחום-בהיר ולא זהוב עמוק. הצעירים והעופות בנוצת חורף חומים-אפורים קרים עם פס גבה לבנבן בולט, כיפה כהה וגוון אפור חלק לרוחב החזה. במנוחה ארבעה או חמישה קצות אברות ראשוניות בולטים מעבר לאברות השלישוניות הקצרות, וקצה הכנף בולט הרבה מעבר לזנב.

מינים דומים

נוצות בית השחי מכריעות. לחופזי הזהוב נוצות בית שחי לבנות טהורות ותחתית כנף לבנה; לחופזי האמריקני נוצות בית שחי אפורות-עשן; לחופזי הקטן – אפורות-חומות. בתעופה, מול האור, הכתם הזה מתחת לכנף הוא הסימן האמין ביותר, ועוף נח בכנפיים מקופלות לעתים קרובות אינו ניתן לזיהוי עד שהוא מרים אותן. מול החופזי הקטן, למין זה בליטת אברות ראשוניות ארוכה יותר, עם ארבעה או חמישה קצות אברות מעבר לשלישוניות וקצה כנף הבולט הרבה מעבר לזנב; לחופזי הקטן שניים או שלושה קצות וקצה כנף בערך בקו הזנב. לחופזי הקטן כנפיים הנראות קצרות משום שהאברות השלישוניות שלו ארוכות ומגיעות כמעט לקצה הכנף, בעוד שאצל האמריקני השלישוניות קצרות והכנף נראית מתוחה. לחופזי הקטן שוק ארוכה יותר והוא עומד גבוה יותר על רגליו; האמריקני נראה גדול ראש, עם מצח תלול יותר ופס גבה בולט יותר. בנוצת קינון האמריקני שחור רציף עד מתחת לזנב, בעוד לחופזי הקטן נימור לבן לאורך הצדדים ובאזור הפתח ופס צוואר לבן הממשיך במורד הצד במקום להיעצר בחזה. מול החופזי הזהוב שני המינים האמריקניים דקים, אפורים וארוכי רגליים יותר, ולאף אחד מהם אין ההבזק הלבן של נוצות בית השחי.

בית גידול

עשב שנרעה קצר הוא הסביבה הקלסית: סוללות ים, שולי ביצות מלח, כרי עשב זרועים ושדות תעופה, ובפנים הארץ שדות שלפים ושדות חרושים טריים. העופות לנים על משטחי הבוץ וניזונים בעשב, וכמעט תמיד נמצאים בתוך להקה של חופזים זהובים וקיוויות מצויצות ולא לבדם.

תפוצה ונדידה

מקנן בטונדרה הארקטית של צפון אמריקה, ממערב אלסקה מזרחה, וחורף בכרי העשב של דרום דרום אמריקה. בתחום המפה אירלנד היא המעוז העיקרי, אחריה ההברידים והאיים האזוריים: כמעט מדי שנה, בעיקר מסוף אוגוסט עד תחילת נובמבר, ברובם צעירים. מזרחה ודרומה נעשה נדיר במהירות: בודדים בשנה בחוף הים הצפוני, נדיר בחצי האי האיברי, בעיקר מספטמבר עד נובמבר בגליסיה, באסטוריאס, בדלתת האברו ובביצות הגוואדלקיביר.

איך ומתי לחפש

מסוף ספטמבר עד אמצע אוקטובר, אחרי סדרת שקעים אטלנטיים, יש לאתר את להקות החופזים הזהובים הגדולות – כרי עשב חופיים במערב אירלנד ובהברידים, ביצות מלח ופולדרים לאורך הים הצפוני, ביצות ומישורי דגנים בחצי האי האיברי – ולסרוק אותן שורה אחר שורה בטלסקופ. יש לבדוק קודם את היציבה: העוף המבוקש עומד גבוה יותר, נראה אפור יותר ובעל קצה כנף ארוך יותר. אחר כך להמתין שהלהקה תמריא; בית השחי האפור מול כל הלבן מכריע את הזיהוי בתוך שנייה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה גדולה ויציבה ככל הנראה ברחבי הארקטי. הלחצים העיקריים הם בנדידה, שבה המין תלוי במספר קטן של אזורי חניה בכרי עשב ובביצות במישורים הגדולים ובדרום אמריקה, הנחרשים או מנוקזים בהדרגה.

שם מדעי

Pluvialis dominica | (Müller, 1776)

Müller תיאר את המין ב־1776 בשם Charadrius dominicius; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pluvialis הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Pluvialis בלטינית 'הקשור לגשם', מ-pluvia 'גשם', על פי האמונה העתיקה שחופזים אלה מתקבצים בלהקות כשגשם קרב. dominica מתייחס לסנטו דומינגו, האי הנקרא כיום היספניולה, באיי הודו המערבית. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־היספניולה.